משלב הרעיון ועד שלב הקולב: אניה פליט מעצבת

יוקר המחיה הנוסק אל גבהים שטרם נראו, המחאה החברתית שהגיעה בעקבות כך, הגידול הדמוגרפי של הרשתות המקומיות והמיובאות - כל אלו רק הוסיפו להקשות על שגרתם הלא קלה ממילא של המעצבים הישראלים.

מדור חדש ינסה להיכנס מתחת לעורם של המעצבים, ולהעניק הצצה מעמיקה יותר לתהליך וההשקעה האינטנסיביים הכרוכים בעיצוב פריט הדגל שלהם.

אניה פליט (31), חובבת אר-דקו וחתולים, בוגרת שנקר, אוחזת ברזומה של חמש שנות עשייה אינטנסיביות בתחום האופנה.

הלוקיישן: הסטודיו של אניה פליט בגן החשמל - כניסה צדדית צנועה מובילה אל בניין דרום תל-אביבי למראה, כעבור לחיצת אינטרקום וכמה מדרגות מאוחר יותר מתגלה הסטודיו של אניה.

הפריט: שמלת "קלצ'וגה" סרוגה משולבת בעור מקולקציית חורף 2012. "קלצ'וגה ברוסית זה בגד אבירים בצורת טוניקה עם שרוולים, שעשוי מטבעות ברזל קטנות. השמלה עשויה בסריגת יד מחוט ויסקוזה שמכיל בתוכו 8 חוטים דקים בגוונים שונים של זהב ודבש, לקבלת זהבהבות עדינה וטבעית. החלק של מחשוף החזה ובתי השחי עשוי מעור שגם הוא עבר עיבוד של צביעה מעניינת של חום דבש, עם זהב-ברונזה משופשף".


איפה עומדת השמלה ביחס לדגמי קולקציית חורף 2012: "השמלה הזו היא ממש בין הדגמים הראשונים שעיצבתי בקולקציה הזו, היא הייתה ממש מהות ההשראה של כל הסיפור הזה. בעצם כל מה שרציתי לעשות בקולקציה יצא בשמלה הזו".

"בזמן האחרון אני מאוד חושבת לאיזה כיוון אני הולכת. הרבה פעמים אני מרגישה ממש כמו האלכימאי - אני מנסה למצוא את עצמי, מה אני אוהבת ובמה אני טובה ומיהי האישה שלי. ואז מתוך המחשבות האלה נולדת ההשראה".

את זוכרת את הרגע בו הנורה נדלקה לך מעל הראש?
"זה היה ריגוש להגיע לזה - את מכירה את זה שהרבה זמן את מבשלת איזשהו רעיון בראש אבל את לא בדיוק רואה אותו? פתאום כששני החומרים התחברו, חתיכת העור הייתה ליד החוט, הסתכלתי עליהם והבנתי שזה בדיוק מה שציירתי. זאת השמלה".

למי מיועדת השמלה?
"זאת מעין דמות דמיונית - ז'אן דארק פאשניסטה. היא לא תדפוק חשבון, אלא תעוף על זה והיא תתלבש, אבל היא לא קורבן אופנה. היא אינדיבידואליסטית והיא לא רוצה להיות כמו כולם. היא גם לא צעירה. המגניבות באה מהאופי ומהניסיון שלה, היא לא צריכה את הפידבק מהסביבה, היא מותחת את הגבולות שלה רחוק יותר".

1. קונספט: "גם הקונספט הוא תהליך מתמשך. אני לא עושה לוח השראה אחד ואז לא זזה ממנו, יש איזה משהו ראשוני שמדליק אותי. מאוד רציתי לחזור לשורשים שלי של עבודת יד ולשלב עם הטוויסט המודרני הזה. פיתחתי את זה לעוד כיוונים. אוטומטית המחשבה שלי הלכה לביזאנט ולסגנון הארט-דקו".

2. סקיצות: "עשיתי לי מעין תיקיית השראה כזו, והלכתי לסיבוב בדים ראשון. שמתי ביחד את התמונות של הביזנט, הצורות של האר-דקו, החוט והעור, ואז התיישבתי לצייר את הסקיצות".

3. סיפורי בדים: "כשסיימתי את תהליך העיצוב והסקיצות, הייתי צריכה ללכת ולבחור את החוט, היה לי את הצבע בראש. הלכתי למפעל חוטים, בחרתי שמונה חוטים שונים שסללו אותם לחוט אחד, עד שמצאתי וקיבלתי את החוטים זה לקח כמה ימים, ובינתיים חיפשתי חתיכת עור עם הדוגמא של החוט".

4. יאללה לעבודה: את השמלה עצמה סרגה אמה של פליט, הפסלת סטלה פליט, תחת הנחיותיה של הבת. "הסריגה נעשתה בשתי מסרגות מחוברות, במשך 4-5 ימים. בעיקרון אני אומרת לאמא שלי מה אני רוצה והיא מאלתרת, אני ממש מסבירה לה בטלפון, ולא תמיד היא רואה את הסקיצות. אחרי שהעמדתי את הציור ליד השמלה, ראיתי שזה יצא בדיוק כמו שרציתי. זה רק עם אימא שלי ככה, זה לא קורה לי עם אף אחד אחר. את השמלה הסרוגה תולים על בובת דיגום ואז מתחילים לעבוד עם סיכות ולבנות את טכניקות העבודה עם העור. לא הייתי צריכה לעבד את העור אבל כן הייתי צריכה לרכך אותו קצת, כי הוא עור יחסית קשיח, הייתי צריכה לחורר ולחתוך אותו. כמובן שבינתיים הדגם הכולל ממשיך לעבור כל הזמן תיקוני גזרה".

אז מה היה לנו עד כה? מחקר, שרטוט סקיצות, חיפוש חומרים, עיבוד, סריגה, דיגום, תיקוני גזרה ועדיין ההשקעה לא התחילה להחזיר את עצמה. המעצבת מספרת כי תהליך ההתבשלות של הקולקציה מתחילתו ועד סופו ארך חודשיים-שלושה.

מרימים קולקציה. במה זה כרוך?
"זה נורא תלוי מי אתה. אם יש לך מותג שאתה בנית, וחשוב לך להתפתח בתור מעצב מעונה לעונה, לעשות משהו יותר טוב, מוצלח ומקורי ולחדד את הסגנון שלך, אז זה המון עבודת מחקר. אני יושבת באינטרנט, לפעמים הולכת לספריות, קונה ספרים בנושא, קוראת - אולי איזה משהו בסיפור ידליק אותי, מבחינתי זו ממש חוויה, לשבת לצייר את זה, לדגם על בובה, לעשות סיבוב חיפושי בדים, ממש לחפש אצל כל ספק אפשרי - לברר מה החומרים החדשים שתשתמש בהם כדי שאנשים לא יראו את אותם חומרים אצל כל המעצבות וברשתות".

זה כמובן לא נגמר כאן, אפשר לומר אפילו שכאן הארנק מתחיל לאותת. "אם אתה רוצה להתעלות על כולם ועל עצמך אתה עושה פיתוחים בבד, אתה עושה משהו בבד בשביל שהוא יהיה רק שלך. הרבה כסף כרוך בזה. ככל שאתה מנסה ליצור משהו יותר מקורי זה לוקח יותר זמן וכסף".

אלו למשל עשויות להיות ההוצאות הכרוכות בפיתוח דגם בודד: "1,000 שקל הולכים רק על התדמיתנות של הפריט. הפריט עובר תפירה כמה פעמים, מה שלוקח יומיים-שלושה רק על מנת להגיע למוצר שלם, זה גם מגיע לכמה מאות שקלים. ואנחנו מדברות רק על פריט אחד, מיריעת בד אחת. תכפילי את זה בכמה פריטים, בכמה ימים, כמה גזירות וכמה בד (תלוי כמה הבד עולה כמובן). הג'קטים של שנה שעברה למשל נתפרו 5 פעמים, רק העבודה על הגזרה של הצווארון לקחה יומיים. רק הפיתוח של הג'קט עלה 6,000 שקל. בסך הכל עשיתי 10 ג'קטים כאלו, המחיר של הפיתוח אמור להתחלק בין כולם ולהכפיל את עצמו. מי שלוקח על עצמו לקנות את הג'קט הזה, עושה זאת בגלל שהוא אוהב ומעריך את העיצוב, והוא גם יודע שהוא אחד מעשר. רק ככה אפשר לעשות משהו באמת ייחודי. זה מדהים כמה כסף אתה מוציא לפני שבכלל התחלת למכור".