החורף מביא איתו הרבה דברים. אוקיי, בואו נחדד; החורף מביא איתו דברים אופנתיים כי יש יותר שכבות. אין מה לעשות, זה דבר פשוט ופיזי (והנה, גם לבגדים ואופנה ששייכים ל"גשמיות", יש דיון על, הסברתי, שהוא כן, גם גשמי). ובקיצור, אפשרויות ביגוד=יותר אפשרויות אופנתיות.
נמשיך.
לאחרונה כולנו הולדן קולפילד, גיבורו של ג'יי.די סאלינג'ר מ"התפסן בשדה השיפון". זו תהיה הפעם השלישית בה אשתמש במילה "אוקיי", כמילה הסותרת את המשפט שקדם לה, אבל הנה: אוקיי, בואו לא נגזים; לא הלך הרוח הקולפילדי הוא שמתהלך בינינו (בעיקר ברחובות תל אביב), אלא הגרסה האופנתית שלו, הטייקאוף על הכובע המפורסם ביותר בספרות העולמית: כובע המצחייה של הולדן קולפיד מהתפסן. אומנם לא ממש כמוהו, אבל זה מה יש.
הכובע הזה, במקורו, נקרא "כובע טייסים". להזכירכם, עוד לפני עידן הפייסבוק והטוויטר, טייסים היו טסים במטוס המלחמה שלהם עם ראשם בחוץ, ברוח, ללא הגנה. כמובן שאין קשר למשפט "לפני עידן הפייסבוק והטוויטר", אבל תמיד זה טוב להשתמש במשפטים מסוג זה על מנת להנחיל עבר מול הווה. ובכל זאת, כובע הטייסים הזה חזר עכשיו לאופנה, אבל בגרסה הרוסית שלו. הגרסה הפרוותית. עד עכשיו, הבליח בכל חורף, הגיע, הלך, לא תפס. אבל בחורף הזה, כך נראה, הצליח להנחיל עצמו ולהיטמע בסביבה. הרימו ראש, תראו: כולם מכוסי אוזניים, מכוסי פרווה, חובשים על עצמם כובע מסוג זה. ובכן, צר לי לומר לכם, אבל אני הייתי הראשון.
כובע מסוג זה (נקרא לו כובע טייסים, למרות שהוא וכו'), מגיע בדיוק בזמן הנכון לישראל. למה? כי הדיבור ההיפסטרי כבר מזמן הגליד מכל דף עיתון או לינק אינטרנט ובכך אין יכולת למגדירי האופנה או אנשי הניתוח האנתרופולוגי לשייך אותו אל אותה הפיסטריות. כן, אם היה מפציע בקיץ (האחרון בעיקר) היה משויך לשם - אולי בעל כורחו אבל זה בדיוק העניין; הקיץ היה שייך לדיון על ההפיסטרים והכובע הזה לחורף. לכן הוא יכול לנוח בשלום על ראשו של כל אחד מאיתנו.
המראה המדובלל יוצא מדי פעם אל הרחובות הישראליים. הקיץ מעמיס עלינו, הישראלים, התמודדות איתו. בקיץ, ההתמודדות היא רק התמודדות מול החום, כמעט ולא אופנתית. לכן, כשהחורף מגיע, אנחנו יכולים להיות "כמו ההם, האירופאים". כאן מגיע עניין השכבות והמראה המדובלל; הרי כובע זה כולו מדובללו?ת. שקיעה בבועתיות פיזית. מכוסת אוזניים; אוזניי הקוקר ספניאל של הכובע הזה יורדות ומלטפות את חובש הכובע הנ"ל.
למה עכשיו? למה דווקא בחורף הזה? אולי בגלל שהכובע הזה הוא פריט לבוש שיכול לעבור מלינק ללינק. והרחובות, הם לינק ללינק. כמו באינטרנט. הרי אין "כובעים צעירים". יש כובעי בייסבול, אבל הם "של ערסים" או מאותגרי אופנה. יש קסקט בלשי, אבל נדרש לו, לחובש, להיות משורר מתוסכל כדי לחבוש אותו. יש כובע גרב, אבל ממזמן אתה כבר לא ראפר, או לחילופין לא ההורים שלך שפשוט שמים אותו על ראשם בשביל להתמודד עם הקור. איפה פה הקריצה? הנה, טייס ללא מטוס. כובע טייסים.
אם חשבתם שהכובע הנ"ל שייך רק למגזר מביני האופנה, הרשו לי לקטרג אתכם. בואו ניקח את איתי מאוטנר, אוצר ומנהל עונת התרבות בירושלים, מה הוא אומר על הכובע הזה ולמה קנה אותו.
"כי הגעתי לגיל שקר לי. הייתי אצל רופאים סיניים, הם פטפטו באוזניי מילים כמו "כבד", "צ'י" ו"אנרגיה". אני הנהנתי. אחר כך גיליתי שאני מתלונן יותר מכל אישה שבסביבה; תמיד קר לי, לא רק בפנים - גם בכפות הרגליים. אחר כך הבחנתי שאני מגיע לקולנוע עם שמיכה מהבית (באמת). בסוף אפילו התחיל קצת חורף בארץ. מיד הצטיידתי. מדובר על רכישה ספונטנית בתחנת הטיוב הראשונה, חמש פאונד וכל החום הזה שלי (כולל היכולת להיות עם או בלי האוזניים הפרוותיות). מאוחר יותר, במלון, גיליתי שלכובע יש ריח של מאה שנות טיוב; כל הפיח הלונדוני המודחק נדחק לתוך העאלק פרווה שלי. כשיהיה גדול ארכוש משהו סובייטי"
מצד שני, אלדד קונפורטי מרחובות, תיכוניסט, דווקא הוא מדבר על איך שהתקבל שם אוי וי ברחובות הלא שיקית. "הגעתי אליו בחנות מגניבה בני יורק לפני שנה, קניתי אותו בגלל שהוא נראה לי יפה ויחסית מצחיק אבל בעיקר בגלל שהיה לי קר באותו יום ולא היה לי כובע. כשהגעתי לארץ, חברים שלי התלהבו מאוד ואחד מהם אפילו קנה אותו בארץ בחנות יד שניה. בנוסף, אני מסתובב איתו הרבה עכשיו ואני מקבל אחלה תגובות".
אף אחד מהם לא דיבר על אופנה, רק על צורך אנושי לחימום, אבל זה בדיוק העניין; הכובע הזה, כמו שאר דברים טובים, התחיל כמצרך שלא כוון לאופנה, אבל הגיע לשם.
אז מה היה לנו? פרווה, רוסיה, טייסים, היפסטרים, כובע ספרותי. אם כן, תגיעו אליו רק אם קר לכם; ג'ון לנון ממילא מת, כך שלא תוכלו לרצוח אותו. אתם הולדן קולפילד.