להסתנוור מאור השמש: קולקציית הקיץ של אלבה

רשתות האופנה מהוות בשנים האחרונות איום בלתי פוסק על מעצבי האופנה העצמאיים בארץ. לרוב, וזוהי נקודת חיסרון עבור היוצרים המקומיים, הן מסוגלות להעמיד מוצרים מעודכנים, זולים יותר ולעיתים אף ברמת גימור גבוהה פי כמה. כתוצאה, התפתחו בשנתיים האחרונות שתי מגמות סותרות, אך המשלימות זו את זו. הראשונה – יותר ויותר מעצבים פונים לחדד את יכולתם ליצור אופנה המבטאת ביתר שאת את כתב ידם, המותאמת לפי מידה, ולהפיק אופנה יקרה יותר, סלקטיבית ועד כמה שניתן רחוקה מטרנדים עונתיים חולפים. השנייה - מעצבי אופנה שמפתחים קווים משניים או קבוצה של מוצרים נגישים יותר, שמטרתם לנצל את הילת שם המותג אך עדיין לשמור על קריטריונים של מחיר נמוך יחסית ועיצוב בקווים פשוטים למדי. הכוונה היא ללכוד את נתח הלקוחות הנמצאים על קו התפר, אלה המעוניינים במוצר בעל חזות או אסוציאציה ייחודיים, אך שמיודעים היטב לאופציות האחרות הנמצאות בסמוך.

קולקציית 'אלבה' של מעצב האופנה ארז עובדיה (39), שהתמקד בשמונה השנים האחרונות בשמלות כלה ובגדי ערב הנתפרים בהזמנה ובהתאמה אישית, מכוונת בדיוק לנקודה הזו – אופנת ערב קלילה, מבוססת על שמלות קוקטייל באורכים שונים, המיועדת אל קהל צעיר יחסית בטווח מחירים שנע בין 690 ל-1,350 שקלים. לדבריו, פיתוח הקו הנוסף, שזוהי עונתו השנייה בסך הכל ונמכר בנפרד מהקו הראשי והיקר יותר, נבעה מהתחרות הגוברת בשוק. "בעקבות כניסת מותגים מחו"ל, רצינו לתת מענה לבנות שרוצות בגדים אלגנטיים, המיוצרים בעבודה קפדנית", הוא מסביר על המהלך.

בניגוד לאוסף הביכורים של 'אלבה' (זריחה, באיטלקית), שהתבסס על גוונים חמורי סבר, עונת קיץ 2012 רווית צבע. שמלת מעטפת קצרצרה, הנאספת בחגורת מותניים, מגלה שני בלוקי צבע של כתום-אפרסמון ושנהב המתכנסים זה לזה. שמלה אחרת, שחצאיתה מגיעה עד הרצפה ומחשופה מעוצב כרבידה, עשויה כולה בד סאטן בצבע דובדבן. גם נגיעות גראפיות וספורטיביות ברוחן, בהשראת האולימפיאדה הקרבה, כמו פסי אורך על חזית טוניקה בשרוולי 3/4, מקשטות בעדינות חלק מהעיצובים.

אבל לא רק הצבע שונה מהקולקציה הראשונה של אלבה, אלא גם החומרים. בסעיף הזה, לעומת זאת, השינוי אינו לטובה. אם בעונה הקודמת השתמש עובדיה בסוגים שונים של משי ושיפון, הרי מסיבות של "רצון לעמוד במחירים של השוק", ואולי גם להוריד אותם, מרבית העיצובים הפעם נתפרו מסאטן סינתטי, שמרחוק אמנם עשוי להתל בעין ולשוות מראה אצילי לשמלה, אך במגע קרוב מתגלה אופיו הערמומי, זה שמחליף את 'יקר פחות' ב'זול'.

כל זה מוביל אל סוגיה אחרת ועקרונית – אלה בגדי ערב במובן הקל ביותר והחולף ביותר של המילה, הן קונספטואלית והן בפשטות העיצוב. הם עשויים להתאים לקטגוריה המיועדת – אחות הכלה, חברתה הטובה, מישהי על הבר – והם גם מאוד פרקטיים, אולם באותה הנשימה יחטיאו כמעט כל רדאר. עיצובים, שבמקום שיהוו אלטרנטיבה משוכללת יותר לבגדי רשתות, רק מבהירים עד כמה המרחק בין השניים קרוב להפליא. הדבר מתחדד עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון שחלק מהעיצובים מבוססים על קלישאות של כיווצים ומשחקי מעטפת, או שאינם מקוריים דיים.

רוכסנים בולטים על גב שמלות, מזכירים במידה ניכרת את אחד המוטיבים הידועים של לנווין (ומשם של זארה), האופק הספורטיבי העונה (כמו גם השידוך בין כחול צי לכתום), מתכתב עם אחת המגמות שהובילו מעצבות כמו ויקטוריה בקהאם. כצפוי, הבחירה הסגנונית לא מייצרת קולקציה רגישה לזמן, אלא אחת רגילה מידי, שבהיעדר רמת גימור אקספציונלית נבלעת ברקע. אין מה לעשות – התפיסה האנושית בנויה אך ורק על הבדלים; אם לא מייצרים כאלה, העין פשוט רואה הכל כמקשה אחת.

טווח מחירים: 690-1,300 שקלים
ארז עובדיה, דיזנגוף 290 תל אביב