אם עוסקים בניחושים, אפשר להניח שבחלומותיה מעצבת האופנה לילך אלגרבלי, האחראית על מותג בגדי הערב 'לילהמיסט' ועל קו האופנה הנגיש יותר Made by Lilamist, רואה עצמה כדונטלה ורסצ'ה. אחרת, ספק אם יש דרך אחרת להסביר את ההשראה שעומדת מאחורי קולקציית הקיץ החדשה של 'מייד ביי לילהמיסט', שהוצגה הבוקר במיני-תצוגת אופנה והייתה עמוסה בין השאר ברפרנסים למורשת של בית האופנה האיטלקי. רק כדי לסבר את האוזן, ניתן למנות חצאית מיני הדוקה ושחורה שנלבשה יחד עם חזיה-גופייה שעוטרה בכפתורי זהב מצוייצים; שמלת ספנדקס ורודה המודפסת בפיתוחי רוקוקו זהובים או צמידי עור וחגורות שכוסו בניטים וכפתורי מתכת המעוטרים במעין סמלי מלוכה.
אולם, התמקדות בקולקציה, כמו גם חשיפה לבדים הסינתטיים המרכיבים אותה, מבהירים כי לא דונטלה היא היעד, אלא אולי דונטלה ל-H&M. כפי שכבר ניתן להבין, אלגרבלי רואה את תפקידה במותג הזה, ששומר על טווח מחירים נגיש (שמלת ערב בכ-400 שקלים) כתפקידן של רשתות אופנה מהירות מהסוג המצוי. כלומר, המטרה היא לשאוב את הטובים שברעיונותיהם של מעצבים אחרים, ולהוציא אותם לפועל באמצעים הפשוטים שבנמצא. עם זאת, כפי שמלמדת הרשת הספרדית המצליחה, זארה, גם בשביל תרגום טרנדים נדרשת איזושהי מיומנות מסוימת, לפחות בכל הקשור להתאמות של גזרה ובחירת חומרים.
על אף שמרבית העיצובים בתצוגה ובקולקציה של 'מייד ביי לילהמיסט' נועדו כדי להרשים בעזרת פאייטים או שימוש נועז בצבע, הרי האפקט שהשיגו בחלק ניכר מהמקרים היה קלוש ומרושל, כמו רצף אלסטי של שמלות מקסי בגוונים של צהוב או ירוק, שלא הבהיר מהו היתרון היחסי של הקולקציה הזו לעומת אופנת רשתות ממוצעת, מלבד העובדה שזו הכילה מינון גבוה במיוחד של אלמנטים עיצוביים האמורים לשוות קלישאות של זוהר מיני בוטה. כפי שהמציאות מוכיחה פעם אחר פעם, להפיק גלאם ראוי להמונים זו משימה בלתי אפשרית, והעיצובים, כמו שמלות 'בודי-קון' המקושטות בסרטי תחרה (כינוי לשמלות המלוות מקרוב את קימורי הגוף) או חולצה מכופתרת בהדפס דיגיטלי שסירבה להתארגן על טורסו הדוגמנית, השיגו בעיקר טעם צורב של בגד שאינו עשוי בשלמות.
יחד עם הדגש המורגש על מורשתם של בתי אופנה המבוססים במילאנו, נרשמו כמובן בעיצובים שטופפו על המסלול גם ציטוטים ממקומות אחרים. כך למשל, לתוך כתפיותיו של בגד גוף עמוק מחשוף נתפרו כריות כתפיים רחבות באופן שהעלה בזיכרון את הקולקציה העוצמתית של אלבר אלבז ללנווין העונה; חצאית עיפרון שנדמית כמלופפת, העלתה קשר אסוציאטיבי לאחת אחרת של ברברי. ייתכן וזו הייתה מקריות, אך שני הפריטים האלה נמנו עם המשכנעים יותר של הקולקציה.
ההתרחשות הכללית, שרובה ככולה הייתה מוכרת מהעבר, מבהירה סוגיה נוספת על דרך הניגוד. דווקא ברגעים הבודדים בהם אלגרבלי נוטשת את תחזיות הטרנדים, נרשמת רגע המבהיר שעדיף למעצבת להתמקד בעשיה מעט מקורית יותר מאשר למחזר חומרים. מכנסיים הדוקים שכוסו בהדפס עלי שלכת הכילו רגע אקסצנטרי מסקרן, שהשכיח לרגע קל את תחושת הדה-ז'ה-וו שאחזה בכל, ואת הבדים המרשרשים שאין להם דבר במשותף עם אף סיב טבעי.
לשאלה מדוע מעצבת ישראלית מעוניינת להתחקות אחר דרכי פעולה המאפיינות רשתות גדולות וחזקות ממנה, עשויה להיות כמה תשובות. הראשונה שבהן תהיה קשורה לעובדה שלמרות הכל, יש למוצר הזה של אלגרבלי, שנהנה מהילת קו בגדי הערב הפופולרי שלה, סיכוי גדול להפוך ללהיט בקרב האוכלוסיות הפחות משכילות באופנה.
מחירים: שמלות: החל מ- 349 שקלים ועד 599 שקלים; מכנסיים: החל מ- 219 שקלים ועד 419 שקלים; ז'קטים: החל מ- 299 שקלים ועד 519 שקלים.
דיזנגוף 280 תל אביב ובחנויות מעצבים. לברור: טלפון: 03-5444058
צילום וידאו: דייב שחר
עריכה: בת גולן
