מי שיעמוד בפינה הדרומית של כיכר רבין בתל אביב, בסמוך לרחוב אבן גבירול, וירים את ראשו מעלה יגלה במניין חלונות הבתים גם חלון אחד משונה. לא כביסה תלויה בו ואין רמז לסלון, במקום זאת ניצבת לה בובת ראווה הלבושה בשמלת כלה ולצידה שורה של כיסאות נמוכים ומעוטרים. זהו, במיקום מעט בלתי צפוי, הסטודיו המשמש את מעצב שמלות הכלה יואב ריש, הנמצא מרחק צעדים ספורים מחנות המכירה, הממוקמת בכיכר מסריק הסמוכה.
קשה שלא להסיק מסקנות ביחס להצלחה של מעצב בן 30 האוחז בשני חללים קרובים זה לזה בלב העיר, ועם צוות המונה שתי יועצות מכירה, מקבץ של תופרות וגזרנים ומנהלת המנצחת על העשייה. למעשה, כמעט וניתן שלא לשים לב שריש נמצא במרכז תעשיית שמלות הכלה שלוש שנים בסך הכל, ואין לו כל השכלה פורמלית בתחום עיצוב האופנה.
"אני נשבע לך שאני לא יודע", הוא מנסה להסביר איך בכל זאת רוכשים ידע טכני. "פשוט התחלתי לעשות. אני שומע מקולגות שהם חלמו לעצב מגיל קטן והלבישו בובות, ואצלי הרעיון של לתפור משהו בכלל בא בגיל 19. פשוט לקחתי מכונה וניסיתי".
ובכל זאת צריך לדעת איך לוחצים על הדוושה
"הייתי הולך לתופרת בבן יהודה והייתי שואל אותה שאלות בסיסיות, אפילו ברמה של איך משחילים את החוט במחט. אחרי זה, התחלתי לגזור. בהתחלה היו מכנסיים שאי אפשר היה ללכת בהם, אבל הלכתי והשתפרתי. האמת שאנחנו צוחקים בסטודיו שאני גלגול של קוקו שאנל".
קוקו או לא, בכל הקשור לסגנון של ריש הרי ניתן לומר שהוא מתמקד בצד הפומפוזי פחות של שמלות הכלה. רוב העיצובים מאופיינים בחצאית ארוכה ונשפכת, לעיתים שכבות של שיפון, עם מחוך הדוק היוצר אשליה של טורסו מרוכז ונשי. "הקהל הוא של בנות 26 ומעלה", הוא מנסה לאפיין את הקהל המגיע אליו. "לצעירות יש קונספט של נסיכה בראש, אצלנו הכיוון הוא יותר רך. אם בתחילת שנות ה-2000 השמנת היה הצבע המנצח, היום הגוונים הם יותר זהובים, יותר פודרה, יותר פנינה". עם זאת, על מינונים מסוימים של זוהר הוא עדיין לא מוותר. "נצנצים נתפסים כמילה גסה, אבל אני חושב שהם מוסיפים קצת בלינג", הוא מסביר כיצד מצאו את מקומן פנינים או אבנים על חזיתן של כמה מהשמלות בקולקציית הקיץ.
בימים אלה מציג ריש לראשונה קו קטן של שמלות ערב. אבל כמעצב שאינו חושש לחשוף את תהליכי הלמידה שלו ומנסה להבין את תהליכי העשייה של התחום החדש לו, ההשקה היא השקה שקטה. כמה שקטה? כמעט בלתי נראית. מי שיחפש את העיצובים בחנות לא ימצא אותם. הם ניצבים דוממים בכניסה לסטודיו, כאילו במקרה.
"האמת היא שאני לא משיק את קולקציית בגדי הערב באופן רשמי", הוא מודה. "אני עובר איתה תהליך, מוסיף פריט או מוריד פריט. אני מאוד נזהר, כי אני לא רוצה שזה יראה כמו מנגו או זארה."
בניגוד למעצבים רבים, שרואים עצמם על פלטפורמה נפרדת, ריש ער לתחרות האמתית. "אתה רואה ברשתות בגדים יפים וזה נורא קשה, כי אני לא רוצה לעשות משהו שאפשר לקנות במקום אחר ב-400 שקלים. אני רוצה שזה יהיה יותר יוניק, למצוא את הקול שלי. פעם הכל היה יותר באיזי. הייתי גוזר, תופר, היה בתהליך עבודה של איש מקצוע. היום, כל הזמן מישהו מגביר את הקצב. משהו מופרע קורה בתחום ואי אפשר לרדת בחזרה. הקצב הזה מתורגם גם למעצבים הקטנים. אני רואה קולגות סוגרים או פונים למקומות אחרים. זו הסיבה שאני לא משיק את קולקציית השמלות באופן רשמי".
בהקשר הזה ובניגוד לקולקציית הכלות המגובשת, שמלות הערב הן אכן רגע של התהוות. לצד ז'קט שנאסף בחגורה, ישנן מקבץ שמלות אווריריות, חלקן קצרות יותר וחלקן ארוכות יותר, שעדיין אין להן מאפיין זהות קונקרטי. בגדול, ניתן לראות קווי דמיון בין הרומנטיקה הרכה של הקולקציה האחות לפריטי הערב, בעיקר בכל הנוגע לשימוש בתחרות, אך עדיין, שמלות ערב נועדו כדי לפנות לקהל אחר ומצריכות מתודות עיצוב שונות.
למה בעצם שמלות כלה מלכתחילה, זה יותר קל? יותר מסחרי?
"אני ברחתי לשמלות כלה. כלומר, החלטתי על שמלות כלה. הבנתי שרק פה אגיע למקום של עיצוב נוח יותר, ליכולת של שימוש בטכניקות וחומרים יקרים יותר".
בעולם מושלם היית עושה דברים אחרים?
"אפשר לומר שאני עושה. ואני רוצה לשכפל אותם בתנאים שלי. לכן פניתי לשמלות הערב. כשהקולקציה תבשיל, אני אעשה את זה כך, בדרך שלי".
אתה נהנה מהתהליך?
"מאוד. לאחרונה הורדתי חצי קולב מהקולקציה המיועדת לאימהות (הכלה ל.ש.). אמרו לי 'לא חבל?' ועניתי 'ממש לא, כי אנחנו מתפתחים מזה'".
יואב ריש, כיכר מסריק 19, תל אביב
מחירים להשכרה (שמלות כלה): 5,000-7,500 שקלים