בין אם המטרה היא חנופה לשוק הנמצא מעבר לים או משום שכל ההשראות מתחת לבית מיצו את עצמן, מעצבי האופנה מוצאים עניין חדש במזרח הרחוק. מדובר במגמה שהתחילה כבר בקולקציות שהוצגו לקיץ 2012, כמו למשל התצוגה של ארמני, ששילבה בחן בין קולרי מנדרין למשי מצוייר. עם שבועות האופנה לחורף 2012-13, מצטרפים לעניין עוד ערב רב של מעצבים ובתי אופנה, מג'ייסון וו ועד פרואנזה סקולר, אשר הופכים חשד מרומז לטרנד לוודאי.
כעת מסתבר, שהבלגי דריס ואן נוטן, שחשף אמש (רביעי) בפריז את משנתו לעונה הבאה, נכלל גם הוא בספירה, אבל בדרך שאינה מזנה שמלות קימונו ושאר אלמנטים שנעשו קלישאות. מה שעומד בבסיסה של הקולקציה נשען בגדול על יצירות אמנות מאסיה. ואן נוטן, שמכונה בצדק כמאסטר ההדפסים ויש לו היסטוריה ארוכה עם האוריינטלי, עיבד צילומים צבעוניים של פריטי לבוש מסין ויפן, ויצר מהם שורה של הדפסים שבורים בכוונה. כלומר, הוא לא ציטט את הביגוד עצמו, כפי שעושים רבים אחרים, אלא העתיק ופירק את חזותו הספציפית במהלך אינטלקטואלי מעורר סקרנות.
על הנייר, זו הייתה אמורה להיות קקפוניה; על השמלה, לעומת זאת, התהליך התגלה כביטוי מודרני ומקורי, לדרך בה ניתן לשלב צבעים עזים ומרקמים על בגד. לצד פריטים מופשטים פחות, כמו מעילי צמר קצרים וגבריים שעוטרו ברקמת נחושת דרקונית, היו גם שורה של שמלות משי, שהורכבו מבלוקים רנדומאליים-לכאורה של הדפס לצד בלוקים של בד חלק. כמו מעין ציור של צעיף שכיסה רק את חציו הימני של מעיל מחוייט, או איקונות מלוכסנות עיניים, שהושאלו ככל הנראה מקימונו וכיסו את המחצית התחתונה של טוניקה ארוכה, שנלבשה עם זוג מכנסיים צרים וכהים. למרות הסכנה, התוצאה הייתה מסוגננת, רגועה ומלאה בביטחון עצמי הדור.
כמו פול סמית' הבריטי, ואן נוטן קרוב אל עולם החייטות. מכאן, שמעל כל היצירה הנוכחית ריחפו עשרות מוטיבים ששימשו אותו בקולקציות הגבריות שלו, כמו הלבד הקונטרסטי מתחת לדשי הז'קטים, הצללית הקופסתית או הדרך בה הונחה על הכתפיים פיסה עבה של פרווה שעירה. הפעם, זה עבד לחלוטין לטובתו, והוסיף שכבות של עומק ועניין לנעשה על המסלול, אפילו מעט חיספוס וגישה קרירה שבלמו את חלקלקות המשי. ייתכן שגם הוא הבין, שהדפס כשלעצמו, משוכלל ככל שיהיה, יוותר תמיד דו מימדי ונדרש איזשהו מגע נוסף כדי להעיר אותו לחיים חדשים.
קולקציית חורף 2012-13 של אנתוני וקארלו
