ז'קטים לגברים: המלצות לרגל חכ הפסח ובכלל

נהוג לחשוב שאופנה משתנה במהירות. שכל עונה עוטה על עצמה מגמות ודרישות חדשות, חורצת גורלות לגבי מה אין ומה אאוט. אבל האמת היא, שגלגלי הטרנדים סובבים הרבה יותר לאט. על אחת כמה וכמה, בכל הקשור לאופנת גברים. למעשה, זו לא שינתה את הבסיס עליו היא נשענת כבר כמעט עשור. עד לאחרונה, גזרות החליפה המשיכו להיות קצרות וצרות, נטועות עמוק במורשת של פאנק ורוק אנד רול, כמיטב המסורת הבריטית. או במילותיו של טום פורד, שנודע בסלידתו מסקיני ומז'קטים שהם קצרים מידי מכדי לכסות את הישבן "בלייזרים של דיילות אוויר".

בתיאום מושלם עם חג הפסח הנוכחי, מגיעה ההזדמנות לסגת סוף סוף מהפרופורציות המלחיצות והצבעים הכהים המלווים אותם בדרך כלל, ולאמץ גישה המאפשרת לנשום קצת אוויר. הראשונים לסמן את השינוי הם ז'קטי האביב, המציצים ברעננותם מבעד הקולבים. בהירים יותר, קלים, בלתי מבוטנים, מעט רחוקים מהגוף ועשויים מחומרים טבעיים יש בהם כדי לרמז על התפנית במודל היופי הגברי, שנעשה אנדרוגני פחות ומסוקס יותר.

דגש גדול נמצא על הטקסטורה והמרקמים של הבדים, הן מבחינת המגע והן מבחינת המראה. כפי שמדגימים הז'קטים המדוברים, הם נעשים מחוספסים, מקומטים, מלוכלכים ומוכתמים בכוונה, כקשורים אל אותם ערכים של אדמה ושבטיות שעולם האופנה מוצא בהם עניין מחודש כעת.

כותנות דקות בשטיפות דנים ופשתן באריגה גסה שעד היום התקשר אסוציאטיבית עם חתנים בעלי טעם רע עולים אל מרכז הבמה, בועטים החוצה חומרים חלקלקים ומעודנים כצמר קר או בדים טכנולוגיים. עורות עוברים שלל תהליכים של ריכוך ושטיפה ההופכים אותם חיוורים, גורמים להם לזלוג ברכות על הגוף.

ההישג הגדול ביותר של ההצעה האופנתית הנוכחית, שיש בכוחה לשים סוף לשלטון הגזרה הצרה, נעוץ ברעננות שהיא מקדמת. סוף כל סוף, האביב כובש מחדש את הארון הגברי; מכסה אותו בצבעי חג.