האם תת המודע של נועם צוקר ומיכאל ספרר, בעלי מותג האופנה 'אווה מנדלבאום', ניחן בכוונות אסקפיסטיות או לפחות בפנטזיות כמוסות למקום רחוק מכאן? הסימנים אומרים את שלהם. כמו הקולקציה הקודמת של המותג בן השנתיים, שכונתה 'רדיו אנטרפרייז' (על שם ספינת החלל המפורסמת מכולן), גם זו הנוכחית לקיץ 2012 אינה מתנהלת בספרה הקרובה, לפחות באסוציאציות שהיא מזמנת. 'אינגליש ברייקפסט' שמה, כלומר ארוחת בוקר אנגלית. אפילו שם המותג עצמו נכתב באותיות לטיניות ומתייחס לדמות פיקטיבית שהגו השניים, שחיה דווקא בברלין ומבוססת בעסקי האמנות.
צוקר, אשר חיה שנתיים באנגליה בתקופת ילדותה, מנסה להסביר כיצד קרה שמותג מקומי עוטה על עצמו חזות זרה כל כך. "אני לא יודעת, אולי זה חינוך שקיבלנו, שהיה גלובלי", היא אומרת. "שנינו באים מרקע של אמנות ואירופה נתפסת אצלנו כערש התרבות", מוסיף ספרר, האמון על הצד העסקי של אווה מנדלבאום, וצוקר מיד משלימה את דבריו. "זה עניין של תחושה. אני חושבת שאנחנו מתחברים לזה, לאסתטיקה שהיא כל כך מובנית ב-DNA של החיים שלהם והיא משמעותית. זה בחינוך שלהם. זה משהו שתמיד הרגשתי שבארץ הוא לוקה בחסר. אסתטיקה זה ערך בסיס בלהיות בן אדם".
הספק שמא היו מעדיפים לעבוד במקום אחר, מתפוגג רגע לאחר מכן. "היינו בברלין לאחרונה וחשבנו האם היינו רוצים לפתוח שם את המותג, ושנינו אמרנו שלא. אנחנו רוצים להיות כאן, אני חושב שיש לנו גם מה להביא לכאן".
כמותג המתמחה בסיפורי השראה משוכללים ורבי שכבות, שכאמור חלקם אינם קשורים בהכרח לכאן ועכשיו, נקודת ההתחלה של הקולקציה החדשה נעוצה בשתי חולצות טי מעוטרות בהדפס שציירה ועיצבה צוקר. על אחת רישום מינימליסטי של שתי ביצי-עין ונקניקיה, כארוחת בוקר פופולרית ואנגלית עד מאוד; על האחרת זוג חתולים צמרירי, שכאילו ונלקחו מספר ילדים קלאסי. מצד אחד דבר מהחיים האנושיים הפשוטים; מצד שני מציאות מיופה וחולמנית. בדומה, האוסף הקייצי והמשופע בטקסטורות פרחוניות ובצבע, מתנהל בכללותו בין אצילות מהוגנת לטראש בנוסח פיש אנד צ'יפס וחוף עיירת הנופש ברייטון.
הערך העיקרי שהשראה קוטבית כזו מייצרת, הוא הכפפתם של חומרים ויזואליים רבים יחדיו, המגלים ממרחק עושר רווי, בעיקר ביחס למותג צעיר כל כך. חולצה מכופתרות בצווארון קטום המלווה בשרוולים תפוחים מעט, שיש בהם כדי להזכיר היגיון ויקטוריאני, מקבלת משמעות אחרת כאשר היא נתפרת מבד גינגהאם משובץ, הקשור עבותות אל מורשת הפאנק או הרוק הבריטי. חולצה אחרת, שקופה מעט ורומנטית, נתפרה עם צווארון שחור ואטום, שממנו נגזרו בלייזר מעין איקונות בובתיות, המוכרות דווקא מעיטורי כלי חרסינה. גם צמד של עליונית פרחונית בגוונים של כחול ולבן וחצאית A המעוטרת בצורות לולייניות המזכירות מעט הדפסי מטפחת, משלים יחדיו מהלך של קרירות ויזואלית רעננה, המשתמשת בחוכמה במרקם הבד, ומצליחה להסתיר בערמומיות את העובדה שאלה הם למעשה עיצובים פשוטים.
לזוג צוקר וספרר אולי גחמות כמוסות ולא מפורשות אל מעבר לים, אבל ניכר שהם מכירים את סביבתם הלבנטינית. וכך, בעוד שחציה של הקולקציה מתנהל במרחב אסוציאציות בריטי ומדומיין, ונתמך על ידי כוונות אופנתיות מושכלות, הרי שחציה האחר מתנהל דווקא פה וממחיש את הכניעה לכוחות שוק מקומיים להפליא. זו הנקודה בה הפשטות נחשפת במלוא עוצמתה. שמלת סאטן ארוכה הנאספת בשרוך, שמלת קטיפה בעלת מחשוף גב עמוק או גופיה שכתפיותיה קשורות, הן לא רק חסרות משמעות, גנריות ובעלות תחליפים בכל רשת אופנה, אלא גם מסגירות את יעודן המסחרי ומנקדות את הקולקציה בפיסות תפלות ושאינן קשורות, אשר מדללות את הפנטזיה הגדולה שטמונה בה, מותירות אותה כתובה ולא מוחשית.
בכל קולקציה ישנם פריטים נגישים יותר מאחרים, אבל בקולקציית הקיץ של אווה מנדלבאום, שהיא קטנה למדי, מורגש היטב שהם אינם חלק אורגני מהיצירה העונתית, אלא מעין מוצר כפוי. ומספיק להביט בשמלת ג'רסי בעלת קו מותניים שמוט וחצאית מרובת קפלולים בגוון פסטל חיוור כדי להבין שאפשר לשלב בין שתי העולמות, בין 'שם' ל'כאן', מבלי לוותר על אף אחד מהם.
טווח המחירים: גופיות וחולצות: 260-500 שקלים; שמלות: 450-700 שקלים; חצאיות ומכנסיים: 350-550 שקלים;
היכן להשיג: חנות הסטודיו של אווה מנדלבאום, רח' שפע טל 8 תל אביב (בתיאום מראש) ובכ-20 חנויות ברחבי הארץ. טלפון לבירורים: 03-5329422