מעצב האופנה אלון ליבנה מתנסה בימים אלה בתפקיד הצלם. בשבוע שעבר, הוא צילם בעצמו את קטלוג הקיץ החדש שלו באמצע חוות קקטוסים הממוקמת בצפון תל אביב, בטכניקה הכוללת מצלמת כיס פשוטה ופילטרים כדוגמת אלה המוצעים באפליקציית האינסטגרם. בעוד שעולם האופנה מכיר במעצבי על כמו קרל לאגרפלד או הדי סלימן, המצלמים באופן עצמאי את הקמפיינים העונתיים שלהם, הרי שבמציאות הכל-ישראלית המהלך של ליבנה נדיר ובהחלט מתוקשר פחות, ומעלה מיד תהייה האם מדובר ביומרה גדולה או תעוזה גדולה עוד יותר.
"המטרה הייתה לצלם באייפון", הוא פורט את תוכנית הפעולה המקורית, "אבל הרזולוציה נוראית ולא מתאימה להדפסה. אז עברנו למצלמה דיגיטלית מאוד בסיסית, ואת התמונות נעביר איזושהי מניפולציה".
למה בעצם לצלם בעצמך, ולמה דווקא עכשיו?
"אמרתי או קיי, הייתה לי קולקציית קיץ שהוצגה בשבוע האופנה בתל אביב, ומה שאני מצלם היום זו קולקציה ניסיונית, נוספת, כי הגעתי למסקנה שקולקציית קיץ אחת בארץ לא מספיקה. זו פעם ראשונה שאני מציג קולקציה נוספת, אז מעניין אותי, כחלק מתהליך המחקר שלה, לדעת איך אני תופס את הדבר הזה במצלמה".
"עד היום עבדתי עם צלמים מקצועיים", הוא עונה ביחס לשאלה האם הוא לא חושש שהתוצר הסופי יהיה נחות מהקמפיינים הקודמים של המותג הנושא את שמו, על חלק מהצילומים בעבר היו אמונים מקצוענים כמו דודי חסון והם צולמו בלוקיישנים אקזוטיים כמו ערים אירופאיות. "אבל עם הקלו?ת של היום לכולם יש אינסטגרם ופייסבוק אתה לא חייב להיות צלם מקצועי שלמד תאורה כדי להפיק תמונות. אני לא מתיימר, אבל אני בעד ניסוי ותעייה".
אתה יודע מה יגידו על המהלך הזה, של לצלם את הקולקציה בעצמך
"מה? שאין כסף? תאמין לי שיש. צעד קטן בסטודיו שלי יבהיר שאני לא מנסה לחסוך. זה ממקום שרוצה להתנסות. זה נראה כל כך מסקרן. אם לא היה לי כסף לצלם והייתי חושב שצלם אופנה זה מה שאני צריך, לא הייתי מצלם בכלל. אני לא מתפשר. אני חושב שכל עולם צילום האופנה הולך לכיוון הסיפור האישי, ה'דיירי' (בדומה לבלוג הצילומים של הדי סלימן ל.ש.). לכל הפייסבוק והאינסטגרם יש השפעה. צילומי סטודיו ותאורות מוגזמות כבר פחות עובד בשבילי".
דרושה מידה ניכרת של ביטחון עצמי כדי לאחוז במצלמה ולהוציא תוצר שעתיד להתפרסם בציבור, וייתכן שזוהי בדיוק הסיבה לכך שליבנה (27) מצטייר מצד אחד כבעל חלומות גדולים ושאיפות, ומצד שני - גם מעט יהיר. לאחר שלא השלים את לימודיו בשנקר, הוא פרץ לתודעה לאחר שזכה במקום הראשון בגרסה המקומית לתוכנית הריאליטי 'פרוייקט מסלול' לפני כשלוש שנים. ב-2009, על אף גילו הצעיר, פתח בסמוך לרחוב דיזנגוף בתל אביב בוטיק רחב ידיים המשלב את הקולקציות העונתיות ושמלות כלה. כיום, למרות שהוא זוכה לביקורות לא אחידות על הקולקציות העונתיות שלו (חלקן קשורות לעובדה שעיצוביו לעיתים מאופיינים בטיפול יתר) הוא מזוהה עם כתב יד עשיר ומרובה דיטיילים ונחשב כיוצר מבוסס שהצליח לקשור את שמו עם ידועניות מקומיות לצד בעלי ההשפעה בסצינת האופנה.
"גם. אבל... כן", ליבנה מתמהמה לרגע כאשר נשאל האם ההחלטה שלו לקחת את המצלמה ואת עבודת הסטיילינג על הסט קשורה אל מחלת שליטה. "אני חולה שליטה. זה לא שאני אל חושב שאין סטייליסטים מעולים. הבגדים שלי הם גם ככה די מתוכשטים ואני לא רוצה להעמיס עליהם. דווקא הפעם רציתי לקחת את הצילומים למקום פופי, קייצי, גבוה".
בקולקציה עצמה, המונה כ-15 דגמים ושונה כאמור במובהק מזו שהוצגה בשבוע האופנה בתל אביב, אפשר להבחין ברוח טרופית עולצת, המושגת בזכות שילוב בין גוונים נועזים של טורקיז ופאזל של טלאי בד מנומרים על פריטים מודעים לגוף, כמו בגדי ים משוכללים, או מערכות שקופות. לראשונה אפשר לזהות גם נופך אתלטי, שמאוורר את היצירה הצבעונית, בדוגמת בלוזון ספורטיבי קצר, העשוי משי ופיסות בד מודפסות שנתפרו בצפיפות אחת לצד השנייה. בהתאם, ההשראה לצילומים עצמם - שחלקם דווקא מעבירים היטב את סיפור הנושא, חלקם בעלי אווירה ביתית מודגשת יתר על המידה - נלקחה מתמונה שמצא ליבנה, בה מצולמת אמו בבריכה בשנות ה-70, וסביבה רקע של צמחיה אקזוטית.
למרות אופיים הקליל והעליז של העיצובים החדשים, ספק אם ניתן לומר שהם בעלי אופי יומיומי. "אין היום מקום למעצב שעושה קז'ואל בארץ, אלא אם הוא עושה ייצור המוני", מסביר ליבנה מדוע הוא מתמקד בקטגוריות של בגדי ערב ושמלות כלה, או לפחות בגדי יום הדורשים מחויבות גדולה. "עם כל הרשתות, אין לקז'ואל של מעצבים קהל בארץ שישקיע 600 שקלים בחולצת טי, שזה המחיר הריאלי למעצב".
טווח מחירים: 700-3,500 שקלים
אלון ליבנה. דיזנגוף 195 (פינת ארלוזרוב) תל אביב
