שם: רוני פנקס
תחום עיסוק: מעצבת תכשיטים
מוסד לימודים ושנת סיום: המגמה לעיצוב תכשיטים שנקר, 2010
גיל: 29
מגורים: תל אביב
תאריך הקמת המותג: 2011
סגנון העיצוב: משלב בין המודרני למסורתי. שזירה בין משהו שקשור לעבר, לבין העכשיו. אסתטיקה שהיא מינימליסטית מצד אחד ומצד שני מדבר על מלאכת יד ופרטים: כמו למשל עבודות עם רשתות ועיבוד שלהן לצורות גאומטריות שמזכירות את הארט-דקו, לעומת שיבוץ אבנים ברשת וברקמה. בשבילי הנגיעות האלו מערערות את הסדר המינימליסטי ומכניסות חום.
הפריט הראשון שנמכר: אחרי הצבא, נסעתי לדרום אמריקה. נשארתי שם במשך שנתיים, ושם התחלתי לעשות תכשיטים. הצטרפתי לקבוצת אמנים מקומיים וביחד עשינו תכשיטים מחומרים טבעיים כמו עץ, אבן, זרעים וצמר. התכשיט הראשון שמכרתי היה תכשיט מזרעים אדומים. ריתק אותי הרעיון שזרעים יכולים להיראות כמו אבנים יקרות. בדרום אמריקה התקרבתי לעולם של הטבע ולאופן שאפשר להוציא ממנו דברים יפים.
מתי הבנתי לראשונה שאני רוצה לעסוק בעיצוב: בשנקר. שם למדתי לחשוב. למדתי לתרגם את החלום ואת הדמיון לעיצוב, פרופורציות, צורה, חומר. למדתי לתרגם את האינטואיציה לאינטליגנציה ובאותו הזמן לא לאבד את האינסטינקט הראשוני שדוחף אותי לעשייה.
שאיפות עתידיות: החלום הוא להיות מעצבת תכשיטים. ליצור תמיד משהו חדש, מעניין ובאותו הזמן נגיש לאחרים, שידבר אליהם, אפילו ירגש. בנוסף ליצירה, השאיפה היא להתפרנס מהחלום. הייתי רוצה ביום מן הימים לצאת מתוך עולם הצורפות, מקנה המידה הקטן של התכשיט ולעצב בשפה שאפתח עם הזמן, בממדים גדולים יותר. קנה המידה הגדול מאתגר אותי. הייתי רוצה להמשיך ללמוד. לא להפסיק. לנסוע לסדנאות בכל העולם, ליצור שיתופי פעולה עם מעצבים מעולם התכשיטים ומעולמות אחרים. לא להפסיק לחלום. למה אני מתכוונת כשאני אומרת לחלום? לייצר משמעות גדולה יותר, מרוממת יותר ממשהו שיגרתי שכבר נעשה. להמציא דרכים חדשות, טכניקות חדשות, להתעסק עם חומרים מעניינים. לחלום זה גם להיזכר בדברים שקרו בעבר ולקשר אותם בהווה, לעבוד איתם כמו חומר.
מעצב ישראלי אהוב: אסתי קנובל, אניה פליט, גרגורי לרין.
מעצב בינלאומי אהוב: קארל פריץ, יוז'י יממוטו, אוטו קונצלי.
השפעות עיקריות: טבע , מלאכות יד מסורתיות, הקשר בין ישן לחדש.
פריט הדגל שלי: סיכת ראש שעיצבתי לקולקציית שמלות כלה של המעצבת אניה פליט. יש בה משהו רומנטי, עדין וזורם. עיגולי הכסף מרשת איתם אני עובדת, יצרו משהו אורגני, כמו אשכול של ענבים שנופל על שיער. פתאום השיער והסיכה מתקשרים. שניהם נופלים, זורמים. הקשר הזה בין התכשיט לגוף מעניין אותי. ליצור משהו שנותן תחושה טבעית בחומרים תעשייתיים כמו הרשת, גם הוא מאתגר אותי.
מה הביא אותי לעצב דווקא בתחום הספציפי הזה: קודם כל זו האהבה ליצירה בידיים, וההתעסקות עם חומר. גם האתגר של מציאת פתרונות טכניים מושך אותי. בנוסף אני נהנית מהעבודה הזו, מהרגעים האלה של ריכוז, של תהייה, של לעבוד לבד על פרטי פרטים. אוהבת את הזמן הזה.
נקודות מכירה: בסטודיו, רחוב שביל התנופה 2, תל אביב; בסטודיו של מעצבת האופנה אניה פליט.
