במציאות שבה כותרות בתקשורת נרכשות בזכות מפגנים בומבסטיים, כמו למשל העמדת רכבת אמיתית בשווי מיליוני דולרים על מסלול תצוגת אופנה, כפי שהדגים לאחרונה בית לואי ויטון, מה נותר לקטן, לדיסקרטי ולשקט? האם יש לו איזשהו סיכוי ממשי לבלוט, או לחולל איזשהו הבדל?
על השאלה המורכבת הזו, שהיא סבוכה פי כמה משנדמה בתחילה, עונה באלגנטיות מושלמת, ובהצלחה ראויה לציון, מותג האופנה הצעיר ועתיר המסתורין 'תמניה Thamanyah' ('שמונה' בערבית), שהושק בפריז ביוני 2011 על ידי מעצב עתיר אנגימה יליד איחוד האמירויות בשם אחמד עבדלרחמן.
על אף שהוצגו בסך הכל שתי עונות עד היום, ועל אף שקיים מעט מאוד מידע על המותג ועל האדם העומד בראשו, העיצובים המשופעים בתמהיל השראות מוסלמיות-מערביות, התברגו אל שורה של בוטיקים משפיעים ברחבי העולם. החל מ'אטלייה' במנהטן, עבור דרך מעבדת האופנה LN-CC בלונדון ועד לכלבו מותגי היוקרה 'בארניז ניו יורק', שהגדיל לעשות ואף הכתיר את תמניה ככוכב עולה בשמי האופנה לגברים.
התבוננות בקולקציות עצמן, האחת לקיץ 2012 והשנייה לחורף הבא, עשויה לגלות חלק מהסיבות להתעניינות הגדולה במותג, שדוגל בפלטת צבעים קודרת ומונוכרומטית. עבדלרחמן פועל בעידן בו כשהאופנה משלבת מערב עם מזרח, היא מתכוונת בעיקר ליפן וסין, ואילו הוא מביא חומרים ורעיונות מזרחיים אחרים, מחצי האי ערב, ומוציא אותם לפועל בטכניקות של חייטות מסורתית: שמלות בפרופורציות מוארכות, המתכתבות עם הקנדורה -פריט מסורתי המשמש גברים באיחוד האמירויות ועומאן, נגזרו מצמר קר, חומר המשמש בדרך כלל לחליפות; מכנסיים שחורים, זכו לתוספת של מעין חצאית קצרה העוטפת את איזור האגן; אפילו חולצות מכופתרות, עוצבו בצווארון מורם ובמפתח כפתורים מודגש מעט, בדמותן של ג'לביות.
מלבד הנגיעה בטאבו - שהרי עבדלרחמן מחצין אל מול עולם גזעני בעל פחד אינפנטילי מהאיסלם מוטיבים ברורים מהתרבות הערבית - ערבוב החומרים והנושאים מאפשר לו לרענן את הארכיון השחוק של האופנה לגברים. במקום לחזור ולעדכן את החליפה האירופאית על ידי טיפולים קוסמטיים של הצרה או הרחבה שלה, הוא מציע לה אפשרויות אחרות ומרחיקות לכת, כמו חצאית ארוכה וכפולת רכיסה במקום מכנסיים. כמובן, שהמהלכים עובדים היטב גם לכיוון הנגדי, ויש בהם כדי לחלל גם סמלים ערביים, כמו שמלת קנדורה ארוכה, המבטאת צניעות, שתחת ידיו של עבדלרחמן מוצגת דווקא ללא שרוולים. כל אלה משווים לעבודתו איכויות של אופנה אלטרנטיבית, ריח של המצאה חדשה, המסוגלת לחתור באפקטיביות תחת אמות המידה המקובלות, הן ממזרח והן ממערב, ולקרוץ אל קהל שמאס בקלאסיקה ובמנעד הערכים המקובע שמגיע לצידה.
עטוף בבורקה וירטואלית
אלא, שכל העשייה הזו, מתקדמת ומחופה במיסטיקה מסוגננת, אינה גלויה לעין. עבדלרחמן נוקט באסטרטגיה בדלנית ומכוונת לדיסקרטיות. כקונטרה למעצבים בתחילת דרכם ובניגוד להתנהלות המקובלת מול תקשורת האופנה, המעצב עוטף עצמו - וגם את תמניה - בבורקה וירטואלית, המקשה בכוונה להציץ לתוכה. מצד אחד, הוא עונה לשאלות, ומשתמש בפייסבוק כפלטפורמה תקשורתית עיקרית, אך מנגד מסרב עדיין להתראיין למדיה ואינו מוסר את כל המידע עליו הוא נשאל. למרות שאינפורמציה עליו מפוזרת כלאחר יד במגזינים או בלוגים שונים, אתר הבית של המותג נטול כל תוכן למעט לוגו גדול מימדים, ואינו מאכלס ולו תמונה אחת מתוך הקטלוג העונתי.
בהתכתבות אינטרנטית מסביר עבדלרחמן, שתמניה נועד כדי להיות מותג סודי במידה מסוימת, ולהתגלות על ידי קניינים, לקוחות ועיתונאים ללא שום גירוי או פרובוקציה מצידו, מלבד הצגת הקולקציות בכל עונה. "להיות מותג חזק, אבל מאוד מאוד שקט [...] אני רוצה לבנות מעגל פרטי של מערכת יחסים אינטימית [...] במיוחד כשהמותג צעיר כל כך", הוא מנסח את הגישה האמיצה וכמעט ובלתי מתקבלת על הדעת, בעולם פוסטמודרני רווי במידע.
מאותה הסיבה, הביוגרפיה הידועה על המעצב, הממוקם בבירה הצרפתית, מצומצמת למדי בכוונה. מתברר שאין לו כל השכלה פורמלית בעיצוב אופנה, שהוא אינו יודע אפילו להשחיל חוט במחט, אך ניחן בכישרון רישום וציור ויודע להגדיר בדיוק את רצונותיו. מנגד, עבדלרחמן מחזיק בתואר שני בניהול עסקים מטעם ESSEC PARIS, עם התמחות במותגי יוקרה, ונחשב מקורב למישל לאמי, אישתו והמוזה הרדופה של מעצב האופנה ריק אוונס, שמשמשת כיועצת למותג עוד מיומו הראשון.
החומות הנבנות בהקפדה סביב תמניה אמנם תורמות לסקרנות, הלהוטה לדעת מה ומי נמצא מאחוריהן, אך הן גם משליכות את כל סיכוי ההצלחה של עבדלרחמן על הבגדים עצמם, שעומדים בחזית דוממים וכמעט נטולי הסבר או תרגילי שיווק מתוחכמים. רק הם נושאים את הבשורה, ובכוחות עצמם זולגים אט אט אל האפיקים הנכונים, מזמנים להם לעצמם הכרה וכבוד, כטיפות מים עקשניות וטובות על אבן קשה.