'ביתי בקצות אצבעותי' ("Eine Heimat, At the top of my fingers"), זהו שמה, בגרמנית-אנגלית, של תערוכת היחיד של מוניקה ברוגר שנפתחה השבוע במכון הצרפתי על שם רומן גארי בירושלים. צירוף המילים המשולש מתאר בתמציתיות את מהות העבודה של ברוגר, אמנית, צורפת וחוקרת היסטוריה של תכשיטים אשר נחתה השבוע בארץ להתארח במחלקה לצורפות ואופנה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים.
"למעשה הסיבה שאני כאן נובעת מרגע משמעותי אחד שהתרחש במהלך מפגש מעצבים מרחבי העולם בליסבון (פורטוגל)", מתארת ברוגר בקצרה את הסיטואציה שהציתה את המהלך של בואה ארצה. "מזה זמן אני שומעת ונתקלת בשמות ישראלים בתחום. במפגש זכיתי להכיר את עינת לידר (ראש המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל) ומעצבים ישראלים נוספים, התחלנו לדון ברעיון של לעשות משהו ביחד, ואז כמובן הגיעה ההזמנה מעינת להגיע לכאן ולעבוד עם הסטודנטים של בצלאל".
ברוגר (53), ילידת גרמניה, בנוסף על תפירה וצורפות, היא גם פרופסור לאמנות ומרצה להיסטוריה של עיצוב תכשיטים קלאסיים ועכשוויים בצרפת, בה היא מתגוררת בשנים האחרונות. היא נחשבת בצרפת לאחת הראשונות שבחרו לדון דווקא בתכשיטים בני זמננו, וההתמצאות שלה בתחום מתבססת על ידע תיאורטי נרחב שאספה באופן אוטודידקטי במשך שנים על גבי שנים אודות ההיסטוריה הקלאסית של התכשיטים. את המיומנויות והרקע בעיצוב תכשיטים פיתחה ברוגר באקדמיה לעיצוב בפורצניים, גרמניה, ובהמשך בסדנאות מקומיות בבלגיה, איטליה וצרפת. בהמשך הוציאה המעצבת/אמנית תואר שני באמנויות בסורבון היוקרתי בפריז. עבודותיה הוצגו ונרכשו על ידי מוזיאונים וקרנות עיצוב, בניהם: המוזיאון לאומנויות דקורטיביות בפריז, מוזיאון התכשיטים (Schmuckmuseum) פורצהיים גרמניה, והקרן הלאומית לאומנות עכשווית, פריז.
יצא לך להיתקל בשמות ישראלים של מעצבי תכשיטים? יש מישהו שאת מעריכה במיוחד?
"אני מכירה ומעריכה את התכשיטנית אסתר קנובל, אותה זכיתי להכיר לראשונה בגרמניה כאשר השתתפתי בסדנת אמן שהעבירה. כמו כן, אני אוהבת את העבודות של ורד קמינסקי ודגנית שוקן ובאופן כללי משתוקקת לגלות מעצבים חדשים וצעירים".
איך נעשית חוקרת היסטוריה של תכשיטים? מה המשמעות של הכותרת הזו?
"יש מחסור בספרים בצרפתית על תכשיטים בני זמננו, לכן היה לי חשוב לספק לסטודנטים שלי סקירה מקיפה יותר מאלו הקיימות כיום. זה היה הטריגר הראשוני, משם יצר הסקרנות שלי והרצון העז לדעת יותר על התחום בו אני עוסקת הובילו אותי לחקור באופן עצמאי את ההיסטוריה הקלאסית של התכשיטנות. זה נתן לי את החופש ליצור את העבודות שלי תוך הידיעה שאני לוקחת חלק במשהו גדול יותר ממני וממושך יותר. מאז אני עובדת כבר 20 שנה. פייר-דמיאן יוז', המנהל האקדמי של המחלקה לאמנות יישומית בסורבון, היטיב להגדיר את העבודה שלי כך: "המאפיין המרכזי מלכתחילה אינו סובב סביב קשר מסוים בין צורה ותוכן, אלא סביב קונספט, קטגוריה או מסורת של שפה".
קו דקיק עד כדי שקיפות עובר בין אמנות לתכשיטנות בעבודותיה של ברוגר, והיא בתמורה מעדיפה שלא לתייג את עצמה לכאן או לכאן, אלא להתייחס לעבודות שלה כבעלות משקל חברתי יותר מאשר עוד תכשיט יפה.
בתקופה זו לפני שנה למשל, הציגה את עבודותיה בתערוכה A Bit Of The Clay On Your Skin במוזיאון האמנות הניו-יורקי MAD. ברוגר יצרה תכשיטי קרמיקה בהשראת מוטיבים אפריקאיים, תוך כדי בחינת התרבות האפריקאית והאופן בו היא נתפסת. בין העבודות שבחרה להציג למשל נראו שרשרת ענק עשויה סלילי קרמיקה וצמיד שעוטף את פרק כף היד עד למרכז האמה ועשוי מאותם סלילים. התכשיטים שיקפו באופן מובהק את התרבות האפריקאית אך מזווית נקייה וגרעינית יותר, ובאמצעות הבחירה בקרמיקה, שיקפה ברוגר דווקא אלמנטים שימושיים מחיי היומיום בניגוד לצבעוניות הסטריאוטיפית שבדרך כלל משתקפת בעיצוב בהשראת תרבות זו.
בתערוכה הנוכחית, המתקיימת כאמור בירושלים, מציגה ברוגר עבודות אישיות יותר שמורכבות מחלקים שונים; יציקות מלוטשות של זהב וכסף, יחד עם שימוש בצילום, בגדים, טקסטים ותיבות תכשיטים. השילוב של האלמנטים השונים יוצר מיצגים יוצאי דופן ועמוקי משמעותיות, כדוגמת "Enfances" (ילדות בצרפתית) - כפפות צמר שנסרגו על ידי אימה; "Fragile" (שביר באנגלית) - צלחת כסף מחוררת; "Fingerhut" (אצבעון בגרמנית) - סדרת אצבעוני כסף שהולכים ומתמוססים.
אילו קווי השראה הנחו אותך בתערוכה הנוכחית, ובסגנון העיצוב שלך באופן כללי?
"העבודות שמוצגות בתערוכה הפעם נמצאות בשדה שבין אופנה לתכשיטים, בין זהות וסמנים חברתיים ותרבותיים. קשה לי להגדיר דבר מופשט כמו סגנון, אבל נמשכתי כמו תמיד לחומרים שאינם נמצאים בדרך כלל בשימוש אצל מעצבי תכשיטים קונבנציונאליים. לא כל אחד יכול להזדהות ולהתחבר לעבודות שלי, אבל כל אחד יכול לזהות בהן פן אינטלקטואלי".
"הידע שרכשתי בהיסטוריה הקלאסית של שדה התכשיטנות בכל הנוגע לסוגיית התכשיט כקישוט נתנה לי את האפשרות לא רק לקבל קונטקסט עשיר יותר, אלא גם את היכולת לתפוס את המרחק הראוי בשביל לבחון יצירות עכשוויות וליצור בעצמי מבחר עבודות קוהרנטי מחד ודינמי מאידך שמגלם את הקלאסי לצד העכשווי", מסכמת ברוגר, "באותה נימה, אני חושבת שזה משהו שגם מאוד חשוב לציבור, תכשיטים תמיד שיחקו בראי ההיסטוריה סמל סטאטוס חברתי או אמצעי לבידול חברתי ואפילו מחאה כלפי הסדר החברתי הקיים. תכשיטים משקפים לא פעם את התרבות הרווחת בזמן נתון".
פאנל שולחן העגול אשר נושא את השם 'סימן חברתי' וידון במחקר ויצירה שונים על מקומה של היצירה ומקומו של האובייקט בזירה החברתית- תרבותית, יתקיים ב-8 במאי. מלבד מוניקה ברוגר , ישתתפו הקרמיקאית שלומית באומן, המוזיקאית והיוצרת ריף כהן, מעצבת אופנה וראש מסלול לבוש בבצלאל קלודט זורע, חוקר אומנות הרנסנס ומרצה בחוג לתולדות האומנות באוניברסיטת תל אביב ד"ר ספי הנדלר.
הפאנל פתוח לכולם: 8 במאי, בין השעות 12:00-15:00. אודיטוריום 222 קמפוס בצלאל.
התערוכה תתקיים בגלריה של המחלקה לצורפות ואופנה, קמפוס הר הצופים ירושלים בצלאל, ותינעל ב-9 במאי.
שעות פעילות: בימים ראשון, שני ושלישי, 6-8.5.12, בין השעות 8:00-19:00. הכניסה חופשית.