מבין זרמי ההתרחשות המרכיבים את הסרט ה'ארטיסט', שעלה לאקרנים לאחרונה ואף זכה במקבץ פרסי אוסקר, אחד המעניינים ביותר הוא זה העוקב אחרי שינוי סגנונה האופנתי של הגיבורה. מנערה ממוצעת הכמהה להיסחף באור ההוליוודי, היא הופכת כמעט בין לילה לשחקנית נערצת, ובהתאם מתקבצים על גופה מיטב בגדי שנות ה-20 של המאה הקודמת, משמלות צ'ארלסטון ועד פרוות מהודרות, היכולות לספוג היטב דמעות דרמטיות. עיצוב התלבושות המדויק הזה, הוא בוודאי העיקרי מהגורמים שהניעו מעצבי אופנה רבים העונה בין בית גוצ'י או אטרו - לנסות ולשחזר בעצמם את טעם הזוהר הנשכח של התקופה. גדי אלימלך, שמציג כעת את הקולקציה הרביעית שלו, מאז שינה את יעודו כסטייליסט והשיק עצמו כמעצב אופנה, גם הוא אחד מהם.
נאמן ל'ארטיסט' ("בכלל לא רציתי לצפות בו בהתחלה, אבל הוא סחף אותי"), וגם לסרט 'חצות בפריז', המגולל את עיר האורות בתקופתו של המינגווי, הקפיד אלימלך לטבול את האוסף החדש בכל המאפיינים המתבקשים, עם סטיות קלות אל מושאי אהבתו הנצחית - מאפייני שנות ה-40.
גזרת מותניים שמוטים, המודגשת על ידי תפר קשתות בקו האגן, מאפיינת מספר שמלות ארוכות, שתחתיהן עשוי להציץ קומביניזון. גדילי משי, או שימוש בנגזרות של תחרת סולטיס, שאומצו במקור כדי להעצים את תנועותיו הנמרצות של הצ'ארלסטון, מחפים שמלת עיפרון ארוכה. בנוסף, חלק גדול מהפריטים, כדוגמת שמלת ערב העשויה משי כבד בעל נפילה אצילית, נגזר באלכסון, באותה טכניקה ששכללה לפני כ-90 שנים מדלן ויונה בפריז, המאפשרת לבד לעטוף את הגוף ולערסל אותו, ולא להתרחק ממנו.
סביר שאלימלך, ולו רק בגלל ניסיון של מעל ל-20 שנים בתעשיית האופנה, מכיר בעובדה הפשוטה ההשראה העונתית אותה בחר למותג הנושא את שמו היא השראה חבוטה. היא תופסת נפח ממשי בתחזיות הטרנדים העכשוויות, יש לה ביטוי מובהק ברשתות האופנה והיא גם מקפידה לחזור על עצמה מידי מספר שנים, באינטרפרטציות שונות. השראת 'הארטיסט' (כמו גם 'אימפריית הפשע' או 'גטסבי הגדול') שייכת בעצם כמעט לכולם. וכך, היא אמנם עשויה להרשים בגלל הקפדה על פרטים ויכולתם של העיצובים להחמיא למתאר הנשי, שניים מסימני ההיכר של המעצב, אבל בכל הקשור לרעננות, הקולקציה נותרת עם ידה על התחתונה, דומה לאצילה מבוססת שדבר בהופעתה אינו מסגיר את ימי הפרא, ואי ההליכה בתלם, בגיל הנעורים.
כדי בכל זאת להשאיר טעם מקורי, וגם מתוך כוונה להתמודד עם בדים מיובאים שאינם בלעדיים לו, קושטו מרבית הדגמים במוטיב של חיתוכי בד המאפשרים לגוף להציץ מבין חרכים מחושבים. כל אחת מאותן נגזרות, המבוצעת במשי אטום על טול שקוף ומקשטת בין היתר מחשופים של שמלות, נתפרה על ידי המעצב בקווים גיאומטריים ומחודדים, בהקשר הכללי של מהלכי האר-דקו, או כטיפות פייזלי מפותלות. בשפתי חלק מהפתחים, אף שובצו אבנים מזויפות או פנינים, כדי להעמיק באור מרצד את נוכחותם.
בעוד שהתוצאה הסופית מזמנת השוואה לכתב ידו של אלון ליבנה (ובכך החד-פעמיות של המהלך מוטלת מעט בספק), עבור אלימלך זוהי טכניקה שמחליפה את יריעות התחרה הארוגה, איתן נהג לעטר מפתחים שונים בבגד כבר מהקולקציה הראשונה שלו. לעיתים לשיטה יש ערך ממשי, כפי שמדגימה שמלה ארוכה ושחורה, שסביב מפתחה העמוק הוצאו נגזרות, אשר נתפרו מחדש על גבה? השקוף, כך שבעת לבישתה מתפזרת הדוגמא על הגב כקעקוע אניגמטי - אלמנט המעיר את ההילה המיושבת של הקולקציה. במקרה של שמלת משי אחרת, הנאספת בחגורה דקה ושחלקה העליון בנוי מעין משולש הפוך ומפוספס במשחק שקיפות-אטימות, הג'אז המתבקש אינו מתנגן במלואו גם כאשר היא מוצעת בוורוד סורבה עדכני. חסר בה משהו פזיז, קל דעת, פלרטטני ומעושן, שמפר את הסדר הקיים, באופן בו הפרו שמלות מסוג זה את צו המחוכים לפני כמעט מאה שלמה. הרי אם מבקשים להתכתב עם תקופה, צריך לתפוס לא רק את חזותה, אלא גם את הקונטקסט. קלאסיקה, מכל מקום, לא הייתה מנת חלקן של נערות הפלאפר.
גם בעונה הזו, אלימלך נמנע מעיצובי מכנסיים, או פריטים בסיסיים אחרים, ומעדיף להתמקד במנעד בגדי-ערב-שמלות-כלה. בהתחשב בקטגוריה, הוא מספק את הדרישות אחת אחת, ולעיתים גם בצורה מושכלת יותר ממעצבים אחרים. יש הידור בעשייתו הבדלנית, המתרחקת בחוכמה כמו מאש ממעשה הרשתות הזולות. אבל הקולקציה הרביעית, ביחוד לאור יכולות טכניות מרשימות, כבר מצריכה נעיצת אג'נדה נועזת יותר בעין האופנה.
קולקציית קיץ: 590-6,000 שקלים; שמלות כלה: 5,900 - 9,000 שקלים להשכרה
גדי אלימלך, נחלת בנימין 85, תל אביב