קולקציות הריזורט, המכונות לעיתים קרוז או קדם-אביב, הן ההתרחשות האמתית מאחורי חלון ראווה מוחצן ומכשף. בזמן שהעונות הגדולות, כלומר אביב-קיץ וסתיו-חורף, זוכות להשקות מרשימות בשבועות אופנה מפולפלים ולתצוגות בקונספטים קרקסיים ומופלאים, פרטי הריזורט הם למעשה הבשר הנמכר. מה שהתחיל בתחילת המאה העשרים באירופה כביגוד נופש קל, יוקרתי וזניח, המיועד לחופשת חורף באתרים חמים, נעשה בעשור האחרון למפלצת. כמות בתי האופנה והמעצבים המציגים קולקציית ריזורט עלה באופן ניכר ומגיע למאות מספרם שווה כמעט למספר המותגים המציגים עונות גדולות בעקביות והקולקציות עצמן תפחו, והחלו כוללות גם עיצובים לגברים ופריטים שאין להם ולו קשר רופף לחופי טורקיז או חולות שנהב אקזוטיים.
כתמיד, הכל קשור לפוטנציאל ממומש. קולקציות הריזורט, שבאופן מסורתי תפקדו כחוליה מקשרת בין החורף לאביב בחודש דצמבר, נעשו עבור המעצבים הפוסט-מודרניים מומנטום להכנסתם של פריטים חדשים אל הבוטיקים, נפרדים מהתצוגות העונתיות, שכידוע נדרשות להיות חדשניות, מעוררות התפעלות ומעל הכל בעלות בשורות מרחיקות לכת. ומכיוון שפריטי הריזורט מתפקדים כמילוי, כאקסטרה בתוך עונה, הם יכולים לסטות מעט מהכיוון הכללי ולענות לצרכי ההדיוטות. בניסוח בוטה יותר, הן הזדמנות להציף את החנויות בפריטים מסחריים; או כפי שניסח זאת באלגנטיות אלבר אלבז, ומבלי להיכנס לקביעות של השכלה - 'קולקציות הריזורט עניינן במה שהאישה רוצה'.
אלא, שטעמו של הכסף משכר יותר מכל טרנד, וההזדמנות הרגעית נעשית לדבר עצמו. מעבר לכך שהקולקציות כבר עצומות בגודלן, הן תופסות את הקולבים בבוטיקים למשך תקופה ארוכה יותר ויותר. אחת האגדות העירוניות גורסת, כי קולקציית ריזורט של שאנל, בית אופנה המשקיע בקולקציות הריזורט שלו מעבר לכל אחד אחר, שורדת מעל ל-7 חודשים. לשם השוואה, קולקציית קיץ נורמטיבית, מגיעה בקושי ל-4 חודשים לפני שהיא נמכרת במחירי סוף עונה ומתחלפת באחרת.
הסכנה הטמונה באוספי ריזורט גדולות כל כך, המתפרסות על תקופה ארוכה כל כך, היא דילול הרעיונות. משום שמקסים ככל שיהיה סריג קלאסי שחור עשוי קשמיר, או בלייזר מפוספס במראה מלחים, שיש לכל אחד מהם קהל בטוח ושבוי, הם והצידוק הכלכלי שטמון בתוכם באים על חשבונו של עיצוב מתקדם, המהתל בחומרים המוכרים של ההווה. קולקציות הריזורט, כמו גם אחיות המראה המומצאות שלהן, קולקציות קדם-סתיו (המוצגות בנובמבר ומושקות במאי ותפקידן זהה), הן כוח עצום שמטרתו לאשר ערכים, להגיש פנטזיות במינונים לעיסים. כוח, המסוגל לשייף גם את המוכשרים שבמעצבים ולגרום להם לזנוח את מהותה של האופנה חיים תמידיים של ניתוץ הטעם המקובל.
כעת מגיעה זמנה של עונת ריזורט 2013, שתוצג לאורך חודש מאי ותיכנס אל החנויות כבר בנובמבר (הרבה לפני, אגב, ששנת 2013 תיכנס באופן רשמי). שני החלוצים, בתי האופנה האיטלקים אטרו ובוטגה ונטה, מבהירים כי המצופה מהם, ומהקולקציות המדוברות, מתממש היטב. באטרו ביטאו שוב את הצבעוניות העזה המאפיינת את הבית, עם הדפסי פייסלי ומטפחות, שהוכיחו את עצמם בקיץ הנוכחי, אולם כצפוי הגזרות קלות ללבישה, אולי יתר על המידה, ונעדר פיתוח עקרוני בצללית. מנגד, הקולקציה של בוטגה ונטה, שילבה בין סממנים אתלטיים וחליפות מיזע נוחות ברוח שנות ה-70 ובצבעוניות מעושנת, לשמלות מעוטרות בניטים קטנטנים, או כאלו המודפסות במעין כתמים מופשטים וצפופים כפרחים. כיוון אמנותי מתבקש למדי, בהתחשב באקלים הסגנוני המושפע מהאולימפיאדה הקרבה.
בגדי הריזורט אמנם לא מתפקדים כבגדי חופש בחלק גדול מהמקרים (בבוטגה ונטה הוצגו שורה של בגדים מחוייטים שיכולים להלום משרד ממוצע), אולם נשמרת בהם ורסטיליות, הן בצורה והן בתוכן. קרי, הצבעים לרוב בהירים יותר, או לפחות מגוונים יותר, ונרשמות אופציות רבות של לבישה בשכבות, כמו גם דגמים ארוכים וקצרים, עבים ודקים, מקושטים או נינוחים. הנקודה האחרונה, יחד עם כל המאפיינים המסייעים להם לשרוד אין ספור טעמים וסיטואציות, חושפים שמץ של רעיון מהפכני המגולם בהם. מבלי להתכוון, האוספים המגשרים בין הקיץ והחורף, אשר גדלים בהתמדה, מקדמים את המושג המכונה 'אופנה חסרת עונה'; זה, שיבטל סופית את התלות בחלוקה המסורתית לקולקציות וישען על כוונה מגלומנית להתחדש עוד ועוד, בלי קשר להגדרות עונתיות, לזמני השקה או למזג האוויר.