ראש בראש: בלנסיאגה הספרדית נגד גוצ'י האיטלקית

בלנסיאגה - חדשנות והעזה לצד מסורת ספרדית

"המלך". מולייר של ההלבשה, דה וינצ'י של רנסנס המשי והקרנלינות. כך כונה בפריז של אחרי מלחמת העולם השנייה, קריסטובל בלנסיאגה פעמים רבות. כריסטיאן דיור, יריב לעתיד, עמד מנגד וצפה במורא ביריבו הספרדי: "הוט קוטור היא לפעמים כמו תזמורת שהמנצח עליה הוא בלנסיאגה", הוא אמר פעם. אפילו קוקו שאנל החדה התרככה ביראת כבוד לכישוריו והודתה כי מדובר במעצב על במלוא מובן המילה, בעוד שלא מעט אחרים המחשיבים את עצמם ככאלו הם לא יותר ממעצבי אופנה.

בנה של תופרת אשר שימש כשוליית חייט כבר מגיל 12, שהחל את דרכו העצמאית ב-1918 עם ייסוד בית האופנה "איסא" (Eisa) בעיר הקיט סן סבסטיאן בספרד. תוך זמן קצר החל להלביש בני מלוכה ואריסטוקרטים. לצורך מענה לצורכיהם ומבלי לאלצם להגיע עד לסלון שלו, הוא פתח סניפים במדריד ובברצלונה. למרבה הצער, מלחמת האזרחים ב-1936 אילצה אותו לעבור לפריז. בית האופנה "בית בלנסיאגה" נוסד אותה שנה בבניין ניאו-קלסיציסטי בשדרת ג'ורג' החמישי מס. 10 – מיקום חנות הדגל עד היום. הספרדי בן ה-42 בסך הכל זכה להצלחה מיידית. דגמי הבולרו והפפיונים שלו היו להיט בקרב יפיפיות העשור שביקרו תכופות בסלון, כמו גרטה גרבו, מרלנה דיטריך, קרול לומברד וג'ינג'ר רוג'רס.

בשנים הבאות, חצאיות רחבות בהשראת ציורו המפורסם של המאסטר הספרדי ולסקז ל?אס מ?נינ?אס ( Las Meninas, 1656), בלייזרים מטדורים מחורזים ושמלות פלמנקו בוורוד עז, היו ללב העיצוב בבלנסיאגה. ב-1956, למיגור תופעת חקייניו המתגברת, הוא החל להציג קולקציות באופן פרטי בפני לקוחות וקניינים כחודש לפני הצגתם בפני הקהל הרחב והעיתונות. רשימת החידושים שלו ארוכה ומרשימה, החל מטוניקות ועד בייבי דולס, מגפיים באורך הברך עד כובעי קופסה. ליין ה"חיפושית" שלו – דגמי מעילים ומשלות בסגנון בלון מנופח וחליפות עשויות למחצה – מחויטות בחזית ומשוחררות בגב, ניצבו בחזית המהפיכה נגד הניו-לוק של דיור - קו מותניים צר וחצאית מתנפחת, ויצר קו חדש רענן וזורם. ב-1956 הוא הטיל פצצה כשהציג סילואטה חדשה – שמלת חסרת מותניים שהכתה גלים וכונתה "שק".

בשנות השישים, בלנסיאגה פנה יותר ויותר לאלגנטיות טהורה. באמצעות משי גזאר, אריג חדש ללא נפילה, קריספי ומחוספס המתאים לבגדים "מפוסלים" או לעיבודים של ז´קטים, אשר פותח על ידו בשיתוף עם חברת הטקסטיל השוויצרית 'אלכסנדר', הוא יצר שמלות ערב תיאטרליות – כמו שמלת ה"כרוב" (chou) מסתיו 1967. אותה שנה הוא גם שמלת כלה "טרפזית" עם שובל טווס מתפתל וברדס נזירים תואם וללא כל קישוטים. זה היה אחד החידושים שמעריציו התענגו עליהם. הוא תמיד התעקש שרק נשים עם אישיות חזקה לובשות בלנסיאגה.

ב-1968, בהיותו בן 74 ולאחר פעילות כמעצב-על מוביל במשך שלושים שנה, הוא החליט לפרוש וסגר בזה אחר זה את הסלונים שלו בפריז, מדריד וברצלונה. היא לימד אופנה בבתי ספר לעיצוב והיה השראה למעצבים כמו אוסקר דה לה רנטה, עמנואל אונגרו והוברט דה ז'יבנשי. ב-1972 מת במולדתו.

ניקולא גסקייר - מדע בדיוני לצד מחווה לקונספט המייסד

במשך עשורים התגלה כי בלנסיאגה לא ממש ניתן להחלפה. ליין ready-to-wear שהוצג בשנות השמונים ומגמת האופנה העלית של שנות התשעים שמרו על המשך קיומו, אך לא השיבו לו את ימי שיאו. אבל ב-1997, ניקולא גסקייר, מעצב צרפתי
בן 25 בסך הכל, לקח את ההגה. למרות ניסיון מועט (אצל אגנס B וגוטייה), המנהל קריאטיבי החדש שילב בעבודתו העזה ומודרניות בדמות השפעות מדע בדיוני ואמנות אבסטרקטית לצד מסירות לקונספט העיצובי של המייסד אותו למד להכיר בזכות בחינת איורי ארכיון אותנטיים. הוא יצר טירוף סביב מכנסי דגמ"ח, טייטס מוזהב שזכו לשם 3cpo (על שם הרובוט המוזהב מסאגת "מלחמת הכוכבים") ועקבי "ספורטילטו" צבעוניים המזכירים קוביות לגו, בין היתר.

עבודתו השיבה את בלנסיאגה לקדמת הבמה. ב-2001, גסקייר זכה בפרס מעצב השנה לביגוד שנים על ידי ה-CFDA. ב-2005 הוא נכלל ברשימת מאה האנשים המשפיעים שלמגזין טיים. היום הוא מועדף על כוכבות קלואי סוויני, ג'ניפר קונלי וקירסטן סטיוארט. האחרונה שנבחרה לככב בקמפיין החדש של בושם הלייבל 'פלורבוטיניקה' אמרה השבוע ליומון האופנה wwd: "למזלי אני אוהבת את הניחוח. הסכמתי להצטלם לקמפיין בלי שהכרתי אותו כלל, כי אני אעשה הכל בשביל ניקולא". למרבה האירוניה, מאז 2001 בלנסיאגה מצוי בבעלות PPR, חברת החזקות מותגי יוקרה צרפתית (לשעבר "קבוצת ג'וצי) בניהול פרנסואה-אנרי פינו, בנו של המייסד, אשר מבין חברות אופנת העל בבעלותה, גם גוצ'י.

גוצ'י - שושלת מסוכסכת, פרווה, משי, יוקרה וזוהר איטלקי

ב-1921, גיוצ'ו גוצ'י, איש עסקים ומעצב אופנה איטלקי פתח בפירנצה חנות קטנה למזוודות עור ותיקי רכיבה. הוא עצמו היה אחראי על העיצוב ומצא את השראתו ממזוודות מסוגננות של אורחים אמידים בהם נתקל בעת עבודתו קודם לכן במלונות בפריז ובלונדון. היוזמה החדשה שלו זכתה להצלחה, אך סביר שהוא לא חלם שזו תהפוך לאימפריית אופנה, אקססוריז וטיפוח משגשגת שתתקיים בזכות סדרה של שמות וסימנים מסחריים ותבסס את מקומה בתרבות המיינסטרים יותר מכל לייבל איטלקי אחר. עד סוף שנות הארבעים, יחד עם שלושה מבניו: אלדו, וסקו ורודולפו, הוא הפך את העסק המשגשג לתיקים למותג האקססוריז החביב על חוג הסילון.
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, תיירות אמריקאיות שמחו להוציא את כספן בחנות בפירנצה ולשוב הביתה עם אקססוריז בניחוח איטלקי.

ביגוד היה רק מוצר לוואי לתיקים ולמזוודות

עידן ההצלחה הבא הגיע בסוף שנות השישים עם הצגת ליין ה-ready-to-wear החדש. למרות שבהתחלה הביגוד היה רק מוצר לוואי של המזוודות והתיקים, החטיבה החדשה צמחה גם לביגוד ערב. בתחילת שנות השבעים החלו להופיע סילואטות המשי הדקות, מעילים עם שולי פרווה ודשי סאטן בוהקים שהיו לסימני היכר. לוגו ה-G ,עד 1979, נראה בכל מקום מספיק כדי להיקרא סמל סטטוס. שחקניות ואיט-גירלס נראו בחליפות מכנסיים ואקססוריז גוצ’י. מזוודות ותיקים עם דיגום ה-GG נראו בכל שדה תעופה והרבה פעמים נישאו על ידי גברות במעילי ומשקפי אוברסייז של גוצ’י.

הפופלריות הייתה ברכה, כמו גם קללה. בתחילת שנות השמונים, זכיונות יתר הובילו לזילות בדמות מחזיקי מפתחות עד ספלי קפה שנשאו את לוגו החברה שהחלה לאבד זהותה.

המשך העשור סומן על ידי סכסוכים משפחתיים הרי אסון. מאוריציו, בנו של רודלפו, השתלט על החברה לאחר מותו של אביו ב-1983 ופיטורי דודו אלדו (אשר בעצמו ריצה עונש מאסר על רקע עבירות מיסים). מאוריציו התגלה כנשיא לא מוצלח וב-1988 החל בהליכי מכירת החברה המשפחתית. עד 1993, נפטר מכל מניותיו האחרונות. הוא נרצח ב-1995 במילאנו ורעייתו לשעבר, פטריציה רג’יאני הורשעה בשכירת המתנקשים בחייו. החברה כעת הייתה בבעלות אינווסטקורפ, בנק למסחר המבוסס בבחריין.

האמריקאי עם האג'נדה הסקסית-נוצצת

מינויו של טום פורד, מעצב אמריקאי עם נסיון בפרי אליס וקלואה, לתפקיד מנהל קריאטיבי ב-1994 הזרים דם חדש בחברה החבוטה. חולצות סאטן, מכנסי קטיפה, מגפיים בוהקים ובאופן כללי ה’’טום פורד-לוק’ הנודע לשמצה שהוא עצמו כינה “בגדי פאק מי סקסיים וחושניים” אשר שילב סגנון טום בוי עם בריג’ט ברדו, השיבו לגוצ’י את ימי הזוהר.

סדרת קמפיינים מודרניים שיצרו קארין רויטפלד ומריו טסטינו אשר נשכרו על ידי פורד עצמו, תרמו לדימוי המתוחכם החדש. בין 1995 ל-1996 המכירות זינקו. בתחילת 1999 חברת PPR רכשה את המותג וצירפה אותו לשורה של מותגי אופנת על (כמו, בוטוגה ונטה, סטלה מקארתני, איב סן לורן, אלכסנדר מקווין, סרג'יו רוסי, בושרון, פומה ואחרים).

פרידה ג'ניני - סמן הרגיעה של תחילת המילניום

ב-2004 פורד עזב על רקע חילוקי דעות הנוגעים לשליטה אמנותית והשאיר אחריו נעליים גדולות. אותה שנה קבוצת גוצ'י מינתה שלושה מעצבים שעבדו תחת פורד להמשיך את ההצלחה; ג'ון ריי לחטיבת הגברים, אלסנדרה פצ'ינטי לנשים ופרידה ג'ניני לאקססוריז. שנתיים אחר כך, ג'ניני, אז רק בת 36, מונתה למנהלת קריאטיבית כללית. היא פנתה, כמו גסקייר בבלנסיאגה, לשורשים, אך גם השכילה לא לבטל לחלוטין את מורשת טום פורד. סקאלת צבעים מתונה, יותר הדפסים וקו כללי פחות סקסואלי-אגרסיבי שעל רקע הסגנון הפחות הדוניסטי של העשור הראשון של המילניום השלישי נראה קצת מיושן (ומאוד שנות התשעים) סימנו את השינוי שהיא הביאה.

עד היום היא ממשיכה לעצב בהשראת המסורת. לדוגמא, ב-2010, ליין הגברים הושפע משורשי החברה בענף הרכיבה. גם הבחירה בנסיכה שרלוט ממונקו, רוכבת מוכשרת בתחרויות ראווה,לככב בקמפיין ליין Forever Now, היא המשך של אותו קו. ג'ניני גם אחראית לחיבור המותג לסלבריטאים הוליוודיים – דרו ברימור וקלייר דאנס כיכבו בקמפיין התכשיטים, ג'יימס פרנקו בקמפיין הבישום, מדונה וריהאנה שיתפו פעולה ביוזמות צדקה. היום אין כמעט טקס שטיח אדום הוליוודי ללא גוצ'י. מבין הכוכבות המרבות להיראות בקוטור סקסי של גוצ'י בקביעות ובאופן לא מפתיע סלמה הייק, רעייתו של פרנסואה-אנרי פינו. וממש כאילו בתשובה לקמפיין קריסטן סטיוארט לבלנסיאגה, גוצ'י השיבו עם בלייק לייבלי, הכוכבת הלוהטת שלהם לקמפיין הבושם החדש "פרמייר".