אז ועכשיו: דיור של רף סימונס

שינויים מודרניים בבית אופנה בעל מסורת ארוכת ימים, אשר שורשיה נטועים עוד בשנות הארבעים של המאה הקודמת, אינה משימה קלה. מה צריך להישאר במילניום השלישי ומה לא? איך שומרים על ליבת המותג, אך גם נמנעים מחוסר עדכניות? רף סימונס, שהתמנה למנהל הקריאטיבי בדיור לפני כארבעה חודשים, הציג במסגרת שבוע אופנת ההוט קוטור, שנערך בשבוע שעבר בפריז, את דרכו. הביקורות , החל מהניו יורק טיימס, דרך הטלגרף הבריטי ועד ספרת בלוגי אופנה נחשבים, היללו בכל לשון. ועדיין, יש לומר, לא הכול מושלם בדיור של העונה הקרה.

סימונס (43), אשר נחשב לאחד המעצבים המשפיעים בדורו, הוא יליד בלגיה ובוגר לימודי עיצוב ריהוט תעשייתי אשר פנה ב-1995 לעיצוב ביגוד גברים אשר שילבו סגנון קלאסי עם קווים חדים. ב-2005 נשכר על ידי בית ז'יל סנדר וכאן כבר נודע בעיצובים לנשות קריירה בכירות, או נקבות-אלפא כפי שהוא נהג לומר, אך גם הצליח התחבב על נשים צעירות נטולות עמדות השפעה.

באפריל השנה, כשנה וחודשיים לאחר פיטורי ג'ון גליאנו, הוא מונה למנהל קריאטיבי בדיור. בית האופנה, שנמצא בבעלות LVMH, הקונצרן שבראשו המיליארדר ברנרד ארנו, היה ונשאר היהלום שבכתר האופנה הצרפתית. בקולקציה הראשונה בעיצובו לעונת חורף 2012-13 ניכר שמצא דרך לשלב את המינימליזם החביב עליו בבית אופנה הידוע באולטרה-נשיות. עם זאת, הוא גם מסמן את שיבתו של בית האופנה הוותיק לשורשיו המוכרים, כפי שסימונס עצמו למד אותם על ידי בחינת חומרים ארכיונים אותנטיים. מה שאומר התמודדות עם ה'ניו לוק' של שנות אחר המלחמה - חצאית מלאה עד אמצע השוק, מותניים צרים והדוקים, חזה שופע ומפוסל. מראה מקורי, מהפכני ומשפיע שהציג כריסטיאן דיור עצמו בעונת אביב-קיץ 1947 וזכה לפופולאריות רבה לאור ההיפוך הגמור לצנע של שנות המלחמה. הקולקציה של סימונס, כאמור, מחווה מכוונת ומודעת לחתימת ידו של כריסטיאן דיור ול-DNA של בית האופנה.

בקולקציה הכוללת לא פחות מ-54 מראות, נמשך הדיאלוג שהחל סימונס עוד בז'יל סנדר עם נשים מתוחכמות ובשלות כמו גם עם נשים צעירות ורומנטיות. בלטו חצאיות בלון תפוחות באורך הקרסול עם חלק עליון בדמות טורסו סטרפלסי או חולצת טי צמודה. הנגדה מתבקשת, אך במקרה הזה קצת מוגזמת, לאור קשיחות החצאיות ועדינות-מינימליות החלק העליון. מנגד, שמלות נשף בוורוד בייבי, צהוב לימון ואדום-כתום היו סמן ילדותי למדי וללא ספק יתאימו לכוכבות הוליווד הצעירה כמו אל פנינג או היילי סטיינפלד ופחות להוליווד הבוגרת והמבוססת כמו אנג'לינה ג'ולי או ניקול קידמן; חליפות מכנסיים מצמר, טוויד ופרווה באפור, שחור וכחול-צי, לקחו את הקולקציה לכיוון חמור סבר ומשבצת גיל של סביבות 50 ומעלה. ניכר, שהשימוש בפרווה בחליפות מחויטות לא הוביל לתוצאה המחמיאה לגזרה הנשית.

בלטו לטובה בקולקציה חולצות מחוך סטרפלס מחורזות עם שובל תואם, שהיו יכולות להיות טופ נפלא לחצאית ערב, אבל פה שולבו בחוכמה וברעננות עם מכנסי סיגר דווקא ויצרו מראה צעיר, מחמיא, אשר בבסיסו ממד שוויוני רצוי תמיד.

באופן מעניין, בקולקציה הכוללת 54 דגמים, נצפו רק שתיים או שלוש שמלות באורך הרצפה. בתיאום עם סגנון חייהן של נשים היום, שמלת הנשף הענקית והמגושמת על שובלה הארוך או הקצר, הודרה אחר כבוד. מסירותו של סימונס לאישה המודרנית לא פחתה.

שילובי הצבעים הנהדרים וסטיילינג מהוקצע בדמות שיער מוחלק, שביל אמצעי, טבעות קוקטייל נהדרות, מניקור מושלם, השלימו פרזנטציה שהשיבה לקוטור את קסמו והפיחו בו חיים לאחר מיתון כלכלי ותרבות האופנה המהירה הפושה בכל מקום.

במפגן של אדיבות ורצון טוב, קבוצת מעצבים הגיעו לקולקציית הביכורים של סימונס, כולל דונטלה ואלגרה ורסצ'ה, מרק ג'ייקובס, אזדין אלאיה, אלבר אלבז ואוליבייה ת'סקינס. בניגוד למנהגו בז'יל סנדר, שלא להזמין ידוענים, סימונס אפשר את בואם. בדיור, חברה גדולה הרבה יותר, עושים דברים אחרת. כך ניתן היה להבחין בשרון סטון, מריון קוטיאר, מריסה ברנסון, שרלוט רמפלינג, ג'ניפר לורנס, אנה דלו רוסו ונסיכת מונקו שרלין.