"התל אביביות מסתובבות עם גופיות אמריקן-אפרל ומרגישות מגניבות. הן לא באמת מגניבות", יורה בלהט המעצב יוסף וללא שמץ של היסוס מפשיט את המלכה האם, תל אביב, "אני לא סובל את הטרנד הזה של נשים שמתלבשות אבל מפחדות להיראות לבושות. אלה שמשחקות אותה קוליות ולא לבושות הן הכי פאתטיות. הן עבדו שעה על להיראות cool, וזה הכי לא. הן נראות כאילו לעסו וירקו אותן. אנחנו כל הזמן מקטרים על זה ש"אין פה" ו"לא מתלבשים פה". אני בעד שנשים יתלבשו, כל אחת בסגנון שלה".
התפיסה הזו, השונה כל-כך מהאפרוריות האורבאנית, באה לידי ביטוי בעושר הוויזואלי של הקולקציה החדשה שהשיק יוסף השבוע. הקולקציה נקראת "שבטיות בחלל", ובהתאמה היא מציגה נשיות שמהדסת על הקו שבין מוטיבים אתניים מסורתיים לאלמנטים מטאליים שמשדרים עתידנות.
יוסף פרץ, הפועל כבר למעלה מעשור תחת שמו הפרטי בלבד, החל את דרכו כאנדרדוג בתעשייה בתור רקדן צעיר שבחר לעשות הסבה מקצועית. ללא רזומה רשמי של לימודי אופנה, רכש יוסף את ניסיונו הראשוני בעיצוב בגדי מחול ללהקה בה רקד בניו יורק בתחילת שנות התשעים. בסוף אותו עשור שב ארצה ולקח קורסים ספורים בבית הספר לעיצוב 'שנקר'.בשנת 2,000 הציג לראשונה את קולקציית הביכורים שלו בשוק מעצבי העיר בתל-אביב. כמעט בין לילה הפך יוסף לשם דבר ותוך שנה פתח חנות ראשונה בתל אביב.
בשנה החולפת כיכב יוסף על מסך הטלוויזיה בתוכניות האופנה 'הסטייליסטים' ששודרה בערוץ הבידור הישראלי ובתוכנית 'המבקרים' בערוץ האופנה הישראלי. לצד החשיפה התקשורתית, עיצוביו של יוסף קוצרים הצלחה בקרב אושיות אופנה וסלבריטאיות מקומיות כמו נינט, אמילי קרפל, דנה פרימן, ימית סול, רותם סלע ויעל גולדמן.
על הקולקציה הנוכחית החל לעבוד יוסף לפני כחצי שנה בשיתוף עם מעצבת הטקסטיל כנרת אינוך. השניים נפגשו במקרה לחלוטין בבר אקראי והשם הכירו לראשונה, לאחר מכן הציגה אינוך את עבודותיה ליוסף והניצוצות התעופפו.
"היא סופר-מוכשרת, יש לה שפה מאוד חזקה ואחידה, מיקס של משהו קצת רוקיסטי עם קצת בארוק", מפרגן יוסף לקולגה ומוסיף נדבך נוסטלגי לכימיה, "לפני עשר שנים עבדתי עם הדפסי משי. בקולקציה הזו הם הרבה יותר מורכבים ועשויים שכבות של צבע בעבודת יד אמנם, אבל שמחתי לחזור להדפסי הללו בצורה קצת שונה, יש בהם משהו שנראה כמו תכשיט".
שישה עשר דגמים מרכיבים את הקולקציה, כאשר הזמן ליצירת דגם אחד או עותק ממנו נעה בין שבועיים לחודש בממוצע, בשל אופייה המורכב של העבודה. "זה פינג-פונג מטורף", מתאר יוסף את אופן העבודה מול אינוך, "אנחנו (יוסף וצוות הסטודיו שלו) יושבים עם האיורים שלה מול הגזרות שלנו. אנחנו רואים איזה חלק בשמלה אנחנו רוצה להדפיס ואז בעצם מדפיסים את הפרינט עצמו ומניחים אותו על השמלה. אחרי זה מתחילים לגזור, יוצרים מעין ליבית כזו ומתאימים אותה בפרופורציה לשמלה ומתחילים למקם אותה עליה. לאחר מכן זה חוזר לכנרת והולך לבית דפוס. אז מגיע המודל הראשון, ולאחר שהוא נתפר בסטודיו אנחנו מוסיפים את כל הדיטיילים ועבודות היד של המתכות על גבי הטקסטורה, וזה חייב להיות נורא מדויק".
כיאות לסגנון המזוהה עמו, גם השבטיות החללית של יוסף היא דרמטית ביותר. הגוון השולט בקולקציה הוא שחור, שמשתלב עם ההדפסים המרהיבים והאלמנטים המתכתיים. מנגד, אלו שצריכות זריקה של צבע ולא מוכנות להסתפק בהדפסים לשם כך, יוכלו למצוא את מבוקשן בשמלות בגוונים של לבן-שמנת, חרדל ניאוני, תכלת מטאלי, חול-כסף ואדום עז.
הגזרות הוורסטיליות אינן פוסחות כמעט על אף דגם. הסילואט הספק נשפך-ספק אסוף שמאפיין את יוסף עובר מניפולציות קטנות מדגם לדגם וכך מצליח שלא לחזור על עצמו, כאשר מתבלטות במיוחד שמלה לבנה בעלת מפתח של משולש שקודקודו מוטה כלפי מטה ובאמצעות הכתפיים המודגשות נוצר מפתח גיאומטרי מעניין, או שמלת תרמילים שחורה, אשר מעוטרת בקפלים שמזכירים תרמילי כדורים. שתי השמלות הללו דווקא נקיות מהדפסים, אך למרות זאת השמלות המודפסות מצליחות להתעלות מעל כל השאר.
זהו לא שיתוף הפעולה הראשון עבור יוסף. המעצב שיתף פעולה בעבר עם המעצבת מיקי אבני ועם המאיירת ענבל הופמן. בתנור ישנו כרגע שיתוף פעולה נוסף שיוסף מנוע מלחשוף. עם זאת, מגלה יוסף התפתחות מעניינת אחרת והיא קולקציית גברים ראשונה בעיצובו שתראה אור בשבוע האופנה בתל אביב, שעתיד להתקיים באוקטובר הקרוב.
"אתמול בדיוק ישבנו לדבר על שבוע האופנה וסגרנו את העניין הזה רשמית", מודיע יוסף ומגלה כי כבר זמן מה שבמוחו הקודח עלו רעיונות לעצב לגברים. "אני הקניין הכי כפייתי שיש אז אני תמיד לא מוצא בארץ את הבגדים שאני רוצה ללבוש" מוסיף המעצב הרבגוני, "אני מרגיש שתמיד אומרים 'גברים לא קונים', זה בולשיט. אני מדבר על גברים שמתלבשים, לא על מי שמחפש עכשיו לקנות ג'ינס ב-300 שקל. אני לא מחפש לעשות משהו מאוד מסחרי, אלא היי-קז'ואל שיכול להתאים גם לערב אבל גם ליומיום. נראה לי שהגבול כבר מיטשטש. אני כן רוצה לעשות כמה ז'קטים מחויטים אבל שיש להם את השריטה והטוויסט שלהם, אבל בגדול אני לא רוצה שהקולקציה תהיה מחויטת. אני רוצה מיקס כזה".
בתקופה האחרונה יוסף לקח צעד אחורה בפן השיווקי המאסיבי, וסגר את שתי החנויות התל אביביות הנוספות בשינקין ובמתחם התחנה. למקרה שתהיתם, יוסף אינו מייחס זאת לשיקולים כלכליים, או כפי שהוא מתאר זאת: "פתחנו את החנות בתחנה ואחרי שנה עזבנו, ואז עוד שישה-שבעה מעצבים יצאו החוצה משם. זה מתחם מדהים ויפיפה אבל זה לא הקהל שלנו, זה נחמד לשתות שם בירה כי נורא כיף אבל חוץ מזה המתחם נראה כמו יד ושם".
נראה כאילו עברת לאחרונה תהליך של התאספות והתכנסות דווקא בשביל לפרוץ החוצה במישורים אחרים.
"לגמרי. הגדרת את זה מושלם. עשיתי את הסיבוב של החנויות והבנתי שרק המוח הוא זה שמתפזר, זו גניבת אנרגיות. בשינקין למשל החנות עבדה מדהים, אבל קלטתי שאני כל היום עסוק בהזמנות ותיקונים. עכשיו קל יותר להתרכז ולעשות דברים, זה מרגיש הרבה יותר נכון, זה פוקוס ומיקוד. אלו צרכים נפשיים, התעייפתי".
אפשר לומר אפילו שעברת תהליך הפוך ביחס להרבה מעצבים אחרים שרואים התרחבות כקטליזטור של התפתחות. אתה בחרת להצטמצם?
"זה נורא מעייף להתעסק עם עוד חנויות. בסופו של דבר, אתה מבין שאתה חייב באלאנס ושקט ומזה אתה יכול ליצור הרבה יותר. זה רק טררם כזה. אף פעם החלום שלי לא היה שיהיו לי הרבה חנויות".
ומה עם אלו שלא עשו זאת מבחירה?
"אני רואה מה קרה בשנתיים האחרונות, כמה חנויות ומותגים מעולים סגרו. אני לא סובל את זה שחנויות ייבוא מצליחות על חשבון מעצבים. אני בנושא הזה מאוד פטריוט. כל מעצב שסגר זה היה לי עצוב. כל ההייפ שנהיה סביב אופנה, בסוף צריך לתרגם אותו לזה שמעצבים ישראלים יעבדו יותר מחנויות שמביאות סמרטוטים בשני דולר מהונג קונג, ואני ממש לא מתבייש להגיד את זה".
מי האשם העיקרי במצב לדעתך?
"דיזנגוף זה רחוב ישראלי, זה היה רחוב של מעצבים. רחוב דיזנגוף, כמו בפריז או בברלין שיש שם רחובות רק של מעצבים שלהם, צריך להיות רחוב למעצבי אופנה ישראלים, ולא לכל מי שרוצה להביא ייבוא ובטח לא סופר-מרקטים, וזה לא נאמר ממקום ממורמר אלא ממקום חזק וגדול. יש לי את הלקוחות שלי ואני רק גדל ומתפתח, זה ממקום אמיתי. יש מולי סופר am-pm ולידי יש סופר באבא. נו באמת. תכף יפתחו פה גם איטליז. זה מחריד. זה ראש העיר. בעיר הזאת נורא נחמד לבנות מגדלים מדהימים יפיפיים לכל העשירים כדי לקבל מהם מימון לשאר הדברים, אבל דיזנגוף צריך להיות רחוב של מעצבי אופנה ישראלים. הוא היה ככה במשך שנים".
טווח מחירים: 700-9,000 שקלים
יוסף, דיזנגוף 213, תל אביב