לפני שמונה שנים הגיעה אליה לעין הוד ילדה מהממת ביופיה. בת 14. לבושה במדי צופים. שלפנו אותה מהמחנה בשביל לצלם אותה להפקת אופנה משותפת לי ולסטייליסט סיימון אלמלם. אלה היו הצילומים הראשונים שלה, והם היו מיועדים להתפרסם במגזין 'את'. לילדה הזו, היום כבר כולם יודעים, קוראים אסתי גינזבורג.
הקונספט להפקה היה בהשראת הספר לוליטה של ולדימיר נבוקוב. ובאמת, אי אפשר היה להתעלם מהדמיון בין אסתי לגיבורת הספר. וכך אכן צילמנו אותה.
בצילום האחרון, שצולם בבקתת העץ שלי בשעות החשכה, היא מתועדת כנערה הישובה על מזרן. ספק ילדה, ספק אישה קטנה, לבושה בשמלת כלה ישנה, כשבמטה היא חופנת סוד. ללא ספק, היה זה מאותם הרגעים בהם אני מקליק על כפתור המצלמה ויודע שזה יהיה אחד הפריימים האיקוניים בעשייה האמנותית שלי.
ואכן, הצילום הזה הוצג לאחר כמה שנים במוזיאון לאמנות ישראלית מודרנית, ואף נמצא באוסף של שני האספנים החשובים בארץ ובעולם.
----
שמונה שנים חלפו. הנערה מאז הפכה לטופ מודל בינלאומית. היא פוגשת את גבר חלומותיה ומחליטה להתחתן. למי שלא יודע, אסתי בחרה להתחתן בביתי שבעין הוד, באותו המקום בו צילמתי אותה לראשונה. הגן הקסום והאינטימיות של המקום, אמרה לי, היו הדבר עליהם חלמה.
החופה התקיימה ביום שישי בצהריים, באותה מרפסת ששימשה אותנו לצילומים לפני כמעט עשור. שלושה רבנים וקומץ מצומצם של משפחה וחברים. רגעים מרגשים.
הפעם, את שמלת הווינטג' החליפה שמלה שעוצבה עבורה על ידי אלבר אלבז, המעצב הראשי של בית האופנה הצרפתי לנווין.
בהשראת החתונה של קייט מוס, אותה צילמו שני צלמי העל הקרובים אליה, מריו טסטינו וטרי ריצ'ארדסון, החלטנו אסתי ואני שאלווה אותה עם מצלמתי ברגעיה המרגשים. שאצלם אותה בחופה, ומיד אחר כך נוסיף כמחווה גם צילומים בבקתת העץ.
שיחזרתי את הפריים שיצרתי לפני שמונה שנים. הפעם, את מקומה של הנערה לקחה אישה בשלה, יפייפיה וזוהרת. זהו עוד פריים איקוני, לספר הבא שלי. עבורי זוהי סגירת מעגל. שני פריימים שפותחים וסוגרים את אחד הסיפורים בחייה של דוגמנית.
