על מסך מחשב העבודה של ענבל גווילי, שניצב בגלריה מעל חדר התצוגה בדירתה התל אביבית, פתוח האתר הפופולרי Style.com על סיקור עונת החורף של MCQ, הקו המשני של בית האופנה הבריטי אלכסנדר מקווין. מה שבכל מקום אחר היה נחשב כהתעדכנות לגיטימית בעלילות הסטייל, מקבל הפעם משמעות מעט שונה.
לאחר סיום לימודיה בשנקר, ב-2004, המעצבת עברה ללונדון לשנים ספורות, ובמהלכן התמחתה אצל המעצב המדובר לפני שהתאבד כמו גם אצל אנגלייה נוספת, ויויאן ווסטווד. האם הנבירה בקולציה מסמלת געגועים אל סצנה שוקקת, המתרחשת במרחק חמש שעות טיסה?
ייתכן. בחמש השנים האחרונות גווילי פעלה כדי למצוא את מקומה, ובמידה מסוימת נותרה מתחת לרדאר, דווקא משום שהמטרה עדיין לא הושגה, תהיה אשר תהיה. בתחילה, ניסתה להתבסס בלונדון, ולתפור את עיצוביה בארץ, אולם במהרה הבינה כי זוהי גחמה בלתי אפשרית והעבירה את כל פעילותה אל תל אביב, כולל ניסיון שלא עלה יפה עם חנות שפתחה בסמוך לרחוב שינקין. "הבנתי שזה צריך לעבוד הפוך. ליצור בארץ ולמכור לחו"ל, משום שככה מתאפשר לי להשתולל יצירתית. אין לנו את המסורת הבריטית", היא מרמזת ביחס להבדלים בין הדרך בה מתלבשים שם, לבין הדרך בה נשים מתלבשות כאן.
יחד עם פרק הזמן בלונדון, ההבנה שמכירה ללקוחות ישראליות משמעותה התפשרות על סגנון, ולפחות הסגנון המעט פוטוריסטי אותו היא שואפת להשיג, דחפה את גווילי לפנות אל השוק שנמצא מחוץ לגבולות המקום. לפני חודשים ספורים חתמה על חוזה עם שואורום (חלל מכירה לקניינים) הממוקם במילאנו, ובתחילת חודש ספטמבר, במקביל לשבועות האופנה המתרחשים בבירות האופנה הגדולות, תציג בו אוסף המיועד לקיץ 2013. "זו הפעם הראשונה שסגרתי חוזה כמו שצריך", היא פורטת את המהלך, שאם ישיג את מטרתו יוביל לכך שעיצוביה יתלו על קולבים בבוטיקים שונים באירופה. "התחלתי עם העונה הקודמת, אבל זו לא הייתה עונה מסודרת".
"הם לא חוסכים בביקורת", היא מספרת על מערכת היחסים ומערכת הדרישות שנרקמת בינה לבין הנציגים מאיטליה. "לקח לי זמן להבין את הפער בין שם לכאן. בחורף למשל צריך יותר פריטים עבים, יותר בד. גם מבחינת הגימורים. התחלתי לעבוד עם תופרות פרטיות במקום עם מתפרות. אני מציעה רמת מחיר מעט נמוכה יותר ביחס לאחרים בשואורום, מעין מחירי היכרות".
מולקולות שמשתנות עם אהבה
בדומה לתפירה לא מוקפדת מספיק, שבתל אביב נוחלת הצלחה לא רעה אם לשפוט על פי המצאי בקולקציות המקומיות, גם לפריטים בסיסיים באופיים אין סיכוי ממשי מעבר לים התיכון, בוודאי אם מוצמד אליהם שם אנונימי. הקניינים דורשים מוצר שיתחרה על תשומת ליבם. זו אחת הסיבות העיקריות לעובדה שגווילי מחלקת את הקולקציה העונתית לשני חלקים; האחד מסחרי ומיועד לשוק הישראלי, ואילו השני, המכונה Extra, אמור לבטא את נקודת המבט שלה כמעצבת, ולנצל חופש עשייה מסוים השמור לאלה היוצרים עבור שוק אופנת היוקרה.
החלק המיועד למילאנו (ולהזמנות מיוחדות בארץ) מייצג עבורה את הלב העקרוני, הקונספטואלי, של הקולקציה, או במילים אחרות המרחב בו אפשר להציג פריטים מורכבים. "השתמשתי במחקר יפני, שנחשפתי אליו עוד בתקופת הלימודים בשנקר, אשר עוסק בהשפעת מילים, תדרים ומוזיקה על מולקולות של מים", גווילי מגוללת את הכיוון הכללי. "החוקר הצליח להוכיח שהן משתנות כשהן נחשפות למילים כמו 'אהבה'".
המעצבת סחטה שני מוטיבים מרכזיים מתוך אותו ניסוי ספק מדעי, ספק רוחני: מעין דוגמה מחודדת של מולקולת מים (הדומה למדי לפתיתי שלג), וצילום של גלי ים המתנפצים אל החוף. כמו מעצבים נוספים בשנה החולפת, גדי אלימלך או מעצבת הנעליים מיה לוי אם למנות שניים, היא תיעלה את החומרים הוויזואליים לטובת פיתוח טקסטיל, כדי להתגבר על מחסור בחומרים מקוריים בקרב הספקים בארץ. את מולקולת המים הפכה לנגזרות בד בחיתוך לייזר או לדוגמה מודפסת; את הצילום למעין ציור דיגיטלי.
השפעתה של מורשת מקווין, וגם של ווסטווד, זרועה בכוונתה של גווילי ליצור דבר שיש בו חי ועשיר, הסוטה מהמציאות. מכאן, שתלת ממד ומרקמים צבעוניים עזים הנעדרים מהקולקציה המסחרית - מהווים את הבסיס.
שמלה המחולקת לשני בלוקי צבע, מעוצבת בחצאית תכולה ושקופה, שעליה פרחי בד צפופים ובולטים למגע, ובגופיה כסופה המחוררת כמפית מעוטרת בדוגמת מולקולות המים, המאפשרת לעור להציץ מבעדו. דוגמה דומה של טכניקת Cut-out, שמרחוק עשויה להראות כתחרה מוגדלת, מייצרת את מחשופה של גופיית אוברסייז בגוון ברונזה, או את שוליה של שמלת יום קצרה, הנקשרת בחגורה דקה סביב המותן, בצבע טורקיז. מנגד, הדפס הגלים המדובר בא לידי ביטוי על שמלת מקסי ארוכה, הנתלית על הכתפיים באמצעות שתי כתפיות דקיקות, ושחזיתה מרובדת באמצעות שני קפלים סימטריים, הבוראים בה נפח.
אבל חו"ל, עם כל הרצון לשוב אליו, מצריך כאמור גם יכולות אחרות. בעוד ששמלת החוף מצליחה לעורר עניין החורג מגדר הרגיל בזכות הפריסה הארוכה של הצילום, אשר מייצרת בה תנועה, שתי הטכניקות השלובות ב-15 מראות העונה רחוקות מלהגיע לכדי מיצוי. למעשה, הן נתקלות בקשיים המסרבים לתת להן לפרוח, ועל אף שמטרתן לשחרר את המעצבת מהמצוי בשו?ק, כל אחת מהן מגבילה אותה בדרכה. נגזרות הלייזר למשל, מבוצעות על בד בתערובת משי ופוליאסטר, המתברר במהירות כדקיק ועדין מידי בכדי להתמודד עם המניפולציה, והצורות החתוכות נמתחות ומתקמטות כקישוטי סוכה ישנים, מאבדות מחינן במהירות.
גם השימוש בהדפסים הדיגטליים אינו שלם. לאור העובדה שהשיטה נעשתה פופולרית מאוד בשנה החולפת, ויש לה ביטוי נרחב ברשתות האופנה, גווילי עדיין לא מנצלת את הייחודיות הפוטנציאלית שלה. מערכת של מכנסיים קצרים וחולצה מכופתרת במחשוף נדיב, העשויים קופרו או משי, מודפסת באותן צורות מיקרוסקופיות מוגדלות. פני השטח עשויים להיראות חריגים, ומסקרנים עבור עין ממוצעת, אבל הפריטים עצמם נותרים פשוטים למדי, והשימוש בתפרי נפח עדיין לא משנה את צללית שעון החול העדינה, והכה מוכרת. למרות שזוהי אמורה להיות חטיבה משוחררת מתחשיבים מסחריים, ניכר שהמעצבת עדיין אוחזת בהם אחיזה איתנה מידי.
"הייתי צריכה הרבה ניסוי ותהייה", היא מסכמת את הדרך המפותלת בה בחרה ללכת מאז סיימה את לימודי עיצוב האופנה, שהחלה בלונדון, שהתמקמה בתל אביב ושפניה לאיטליה. "מצד שני, לא הייתי יכולה לעשות משהו אחר מלבד עיצוב אופנה. אז מה אם זה לוקח זמן?".
טווח מחירים: קו Inbal Gvili: מחיר: 450 - 1,200 שקלים; קו Extra: מחיר: 1,200 - 4,500 שקלים. לפרטים נוספים: 0546325592