פתיחת תצוגת האופנה של רנואר לחורף 2012-13, שהתקיימה הבוקר במרכז הירידים בתל אביב, לוותה בהלם קל. כאשר נחשפה לקהל השפה העיצובית והסגנונית שהקיפה את הקולקציה, התחוור שהייתה שונה ומפותחת מכל דבר שניפק המותג הישראלי הוותיק בעשור האחרון - מלבד התוויות על הבגדים, לא היה שום דבר מחזותה היומיומית של רשת רנואר המוכרת.
סרט השראות שהוקרן כפתיח, מיקם דוגמנים מזוקנים ודוגמניות מורבידיות ביער אפל ורווי ערפל-בוקר, ויצר בכוונה הקשר של סרט אימה מופק לעילא. הוא הצביע על הכיוון הכללי דרמטי, גותי, מלוטש כקטיפה ובעיקר מרוחק מרחב בלתי נתפש מעולם האסוציאציות המקומי או מהחזות הנשקפת מבעד לאחד מסניפי הרשת, שהיא לרוב פשוטה ובאה לידי מיצוי בחולצה מכופתרת או שמלות יום.
התצוגה עצמה, שניות לאחר מכן, התחילה באותו מקום בו הסתיים הקליפ הקצר. המסלול כוסה בערפל-מכונות-עשן, המוזיקה ברקע אלקטרונית ודחוסה, והדגמים שנורו למסלול הצליבו בין המגמות האירופאיות הבולטות: גרסאות בגווני שלכת לשיק הצבאי-כפרי מבית מדרשו של בית האופנה ברברי, עם נגיעות של קווילט טרנדי לגברים וחצאיות עיפרון לנשים; או חליפות מחויטות עשויות טוויד אפור לצד שמלות מקסי שקופות למחצה, שגילו עם תנועתן עבודות רקמה שקישטו חפתים או מפתחי צוואר שנרכסו לגמרי. הצבעוניות סמיכה, מתקדמת, וקשורה לירוק זית ובורדו ('אוקסבלאד', כפי שאנשי האופנה מעדיפים להדגיש), כמו גם אל שחור ואפורים נצחיים.
"המטרה היא להיות חוד חנית", מסביר רון קאהן, המעצב הראשי של רשת Twenty Four Seven, שהחל מהעונה הזו משמש כמנהל אמנותי גם עבור רנואר (שני המותגים שייכים לאותה הבעלות). קאהן, שהביא את Twenty Four Seven לעמדה משפיעה בקרב פאשניסטות צעירות, הצטרף לרשת האם על מנת לחדד את תדמיתה, ולשוות לה את אותה הילה של עדכניות וחדשנות אופנתית. כאשר מעירים לו על הפער המודגש בין ניראו?ת הסניפים והפריטים המצויים בהם, לבין השואו שהתרחש על המסלול (כולל התהייה עד כמה ממנו, כמו למשל מכנסיים וחצאיות עשויים עור אמיתי, יהיה נגיש לציבור הרחב), הוא מציין "אתה קורא לזה פער. אני קורא לזה דרך. זה הכיוון אליו אנחנו רוצים להגיע, וזו הסחורה שאנחנו נכניס לחנויות, לצד כמובן פריטי קז'ואל נוספים. רצינו להציג מסר עונתי מאוד ברור. אנחנו צריכים להציג חזון שאת כולו הקהל עדיין לא מבין, ושהוא יבין אותו בעונה הבאה. להיות 'פאשן פורוורד".
השאלה היא באיזה מחיר משיגים התקדמות והאם המטרה מקדשת את האמצעים. לראייה ההלם השני והחיוני פחות בתצוגה, שסיפק אחד מהדגמים המרהיבים לגברים דווקא. היה זה מעיל צמר דק וארוך, שהוצג פעמיים (פעם בשחור ופעם באפור), אשר אופיין ברכיסה כפולה. לא בהצלבת כפתורים, אלא בדשים כפולים המדמים מעין מעיל שנרכס בקרס מתכת מעל לווסט. במבט מקרוב על הדגם אוששו החשדות העיצוב המדובר ברנואר הוא העתק כמעט מושלם, עד לרמת אחרון הדיטיילים, של אחד ממעילי אמפוריו ארמני מקולקציית החורף של השנה שעברה, כולל השוליים הגזורים והיעדר הבטנה. כשצעד על המסלול אף צצה התהייה האם הבלתי סביר נעשה וכי מה שהוצג לא עבר כלל דרך הסטודיו לעיצוב של הרשת.
ספק אם ניתן להיתמם. תרגום טרנדים והעמדתם של עיצובים השואבים מקרוב מרעיונותיהם של אחרים, לרוב מעצבי על הנמצאים בראש סדר היום, נעשו למציאות נפוצה בשנים האחרונות בקרב רשתות האופנה. עם זאת, מתי שימוש בהשראה הוא לגיטימי ומתי הוא מקרה כזה, שאין בו בדל של אינטרפטציה? "התפקיד שלנו, ושל רשתות אופנה, הוא לתרגם טרנדים הכי טוב", מגיב קאהן. כשנשאל המעצב היכן עובר הגבול בין תרגום להעתקה הוא אומר - "באינטגרטי של המעצבים. יכול להיות שהוא מועתק. נקודת המוצא מבחינתי היא שאין להתבייש בזה. זה לתרגם את הטרנדים".
המקרה מוכיח שעולם האופנה מקדש מוסר כפול. דגמים מועתקים בשוק זוכים לקיטונות של בוז, ואילו כשהם תלויים על קולב ברשת ממוצעת הם זוכים לאהדה. כך או אחרת, משועתק או מתורגם, אי אפשר שלא לשים לב שהיה זה אחד המופעים המדוייקים והנשכניים שסיפקה רנואר, שיש בכוחו לקבץ מסביבה קהל חדש לרשת. אם מתעלמים מאיכותן הנמוכה להחריד של הנעליים, או מאורכה של התצוגה, מגלים את הגישה המרדנית ששולבה בה; את הפניית העורף לשיטת ההתלבשות המקובלת בארץ ואת גזרתן המהודקת של החליפות או השימוש המושכל בטרנד הסטים, כפי שהדגים אנסמבל משי בהדפס פרחוני, שהורכב מטופ אוברסייז ומכנסיים תואמים ורחבים. הסחף מאשר שהכיוון הוא קדימה. והמצפון? אפשר לנחם אותו בהכרה שלפחות העיניים נישאות מעלה.
עוד קולקציות חורף בוואלה! אופנה:
הצצה ראשונה לקולקציה של Twentyfourseven
תצוגת החורף של לי קופר
