נוצות, אלומיניום, ברזל ווילונות הם מצרכי יסוד בכל הנוגע לקו האופנתי בו נוקט פרנקלין טברס מעצב אוונגרדי בן 33 היוצר מתוך רחשי לבו, ופועל בצניעות מהסטודיו הביתי שלו בתל אביב. אך כפי ששמו האקזוטי מסגיר, טברס אינו "עוד" מעצב תל-אביבי. בעוד שחלומם הרטוב של מעצבים ישראלים על קריירה, בדרך כלל מלווה בדיבוב לאנגלית בארץ זרה, טברס הברזילאי דווקא חלם על ישראל. לפני שמונה שנים יצא לצאת לטיול תמים בארץ, בעקבות הצעה מחבר מקומי. שלושה חודשים הם פרק הזמן שלקח לו להתאהב בארץ הקודש, ובמהרה הגיעה ההחלטה להשתקע כאן.
מצויד במבטא קסום ובשפת גוף מבוישת, שאינם מתיישבים עם סגנון העיצוב האקסטרווגנטי שלו, מגולל טברס בעברית שעדיין מתאקלמת, את הרקע האמנותי שמלווה אותו: "בגיל 16 התחלתי לתפור תלבושות להצגות בבית הספר. באותה תקופה גם רקדתי בלט, וכמו כל רקדן הייתי מזמין בגדי ריקוד להופעות, אבל לא הייתי מרוצה. בגיל 17 התחלתי לתפור לעצמי, אחרי שנה התחלתי לקבל הזמנות מחברים בלהקה, וגם תפרתי תלבושות לכל הילדים בבית הספר שלי".
באותה תקופה, קיבל גם הצעה מלהקת "קוקו לוקו" הברזילאית-ישראלית להתגייס לשורותיה ולהעתיק את מגוריו לארץ, מה שלא יצא לפועל בשל החששות הביטחוניות שתקפו את אמו. שלוש שנים מאוחר יותר, בגיל 20 מצא את עצמו הרקדן הצעיר על קו ברזיל-יפן, במסגרת פעילותו בלהקה. הצורך בתחלופה גבוהה של בגדי ריקוד להופעות, הוא זה שגרם לתחביב להפוך למשהו מקצועי יותר. בגיל 24 הגיעה הגיחה הנכספת לישראל. המעבר מעיצוב תלבושות לעיצוב אופנה הגיע רק מאוחר יותר.
"לחבר איתו באתי לארץ, יש להקת ריקוד ברזילאית בשם 'מלוקו ברזיל'. עזרתי לו בעיצוב התלבושות, ואחרי שנה כבר התחלתי לקנות מכונות תפירה וציוד".
את העברית רכש באולפן במשך חצי שנה, והשתפשף במהלך הפגישות העסקיות שהגיעו בהמשך הדרך. לפני כארבע שנים עזב סופית את עולם המחול, ולפני שנתיים עשה את המעבר הרשמי מתלבושות לאופנה, בעקבות הביקוש שהחל לזרום מלקוחותיו לשמלות יומיומיות ולבגדי ערב.
שמו של טברס עבר מפה לאוזן, ולאט לאט הוא הפך למוקד עלייה לרגל עבור סטייליסטים התרים אחרי כובעים מטורפים סטייל פיליפ טרייסי, או פריטי וואן אוף אה קיינד שאי אפשר להישאר אדישים מולם. לצורך העניין, כרגע עובד טברס על כובע בעל בסיס מתכת אשר מעליו ישנו סיליקון דמוי דם נוזלי שהוזמן להפקת אופנה, ולאחרונה סיים לעבוד על שמלה בדיגום חופשי שעשויה משלושה מטרים של וילון ופרנזים. כרגע הוא גם מנסה את מזלו עם אחת, ליידי גאגא שמה, אותה היה שמח לראות לבושה במיני-קולקציה של שלושה דגמי מחוכים, אותם עיצב בהשראתה.
את הכובעים, אותם מגדיר טברס כפריט הדגל שלו, החל לייצר ולשווק לאחרונה גם עבור כלות. "אני רואה שיש הרבה מעצבים שעושים שמלות כלה, אבל הרבה פעמים הכל נראה אותו דבר. הכובע הוא כרטיס הביקור בהופעה של הכלה. קודם יסתכלו עליו, ורק אחרי זה על השמלה".
את הכובעים יוצר טברס (בעבודת יד כמובן) מחומרים קונבנציונליים יותר כמו חרוזים וסרטים, ומחומרים קונבנציונליים הרבה פחות גבס, ספוג, חוטי אלומיניום, ברזל ונוצות. בשבוע האופנה שנערך בשנה שעברה במתחם התחנה בתל אביב, עיטרו הכובעים את ראשיהם של הדוגמנים בתצוגה של מאוריסיו פולצ'ק, מעצב בגדי גברים ברזילאי אף הוא. התמהיל המשותף יצר תצוגה שנויה במחלוקת אמנם, אך מה שבטוח זה שאיש חד לא נשאר אדיש אליה.
באופן מפתיע, ובניגוד מוחלט לאלטר-אגו המתפרץ בקטלוג שיצר עם הצלם גיא דניאלי, הכולל גברים וחוטיני, נשים חשופות חזה ומבול של נוצות, דווקא הקו הלביש שלו מתאפיין בסולידיות מאופקת.
למרות שאינו משחרר קולקציות באופן מסודר, אלא עובד לפי הזמנות אישיות, מקפיד טברס על סגנון עיצוב נקי, פשוט וקלאסי לדבריו: "אני אוהב שזה נראה קליל ונוח. גם בכובעים של הכלות אני לא משתגע, אני עושה משהו הרבה יותר נקי ומעודן". מי יודע, אולי האלטר-אגו שלו מסתתר דווקא שם.
טווח מחירים: שמלות כלה לקנייה 4,000-12,000 שקלים (יש גם אפשרות לשכור); שמלות ערב 800-5,000 שקלים; שמלות קז'ואל 400-700 שקלים.
לתיאום פגישה עם פרנקלין טברס - דרך האתר או בטלפון: 054-9245566.
