תוגת האייליינר

הידעתן? אשה ממוצעת בולעת בחייה שלושה ק"ג של ליפסטיק. אחד הדברים העיקריים שאנחנו לא מבינים הוא הצורך התמידי שלכן באיפור, ואני לא מדבר על סתם אודם וסומק, אלא על כל האייליינרים, העפרונות, הספוגים והמברשות. הרי זה לא שנראה אתכן ברחוב ונגיד: "וואו, איזה כוסית, אני חייב להתחיל איתה כי האייליינר מס' 7 של פנינה רוזנבלום נורא מדגיש לה את העיניים". עוד פחות ברור הצורך בשפצור כולל לפני כל יציאה, כשכבר יש לך בן זוג. כאילו, הלו – יש לך אותי, את מתאפרת כי אולי תמצאי מישהו יותר טוב בדרך?

כנראה שהעניין נעוץ עוד בילדותה של כל בחורה ממוצעת. הרבה לפני בחירת החזייה והטמפון הראשונים, אתן מתגנבות לחדר של ההורים, מורחות את האודם של אמא ומתחילות לעשות פרצופים למראה (יש בחורות כאלה שאתה רואה ברחוב, וזה נראה כאילו ילדות בנות שבע איפרו אותן, אבל זה כבר סיפור אחר). אתן יודעות, כנראה שזה לא היה מציק לנו כל כך אם לא היתה לזה השפעה ישירה עלינו – הרי בגלל האיפור, בחיים, אבל בחיים, לא תהיו מוכנות בזמן! הסרט מתחיל בעוד עשר דקות? או.קיי, חייבים למהר, אבל חייבים גם להוסיף עוד קצת סומק. אז מה אם רק קופצים לסופר לעשות קניות. חייבים איזה שפתון וקצת אייליינר – הרי אסור שיראו אותי יוצת ככה מהבית (כן, הפפרצי כבר אורבים מחוץ לדלת).

אולי אתן מוצאות בזה מין הנאה מזוכיסטית שכזו, אבל זה באמת עינוי לא קטן - כל הדברים השמנוניים והאבקתיים האלה נמרחים על העור, מציקים בעיניים, ולא לשכוח שבסוף היום צריך גם להוריד הכל בעזרתם האדיבה של המגבונים/טישו/קרמים למיניהם, שגם הם נכללים בערכת האיפור, שתופחת למימדים של אפוד צבאי ממוצע. ואל תחשבו שעבדתן עלינו עם הנרתיק הקטן שאתן סוחבות איתכן. אנחנו יודעים טוב מאוד שבבית יש לכן מעבדה קטנה.

ניקח לדוגמה את י', חברתי לשעבר - בחורה טובת מראה בהחלט. אני יכול למנות בקלות את שתי הפעמים שבהן חשבתי שהיא הכי סקסית בעולם: 1. כשהגעתי לדירתה והיא בדיוק יצאה מהמקלחת. 2. כשהתעוררתי לצידה, בשש בבוקר, בפעם הראשונה. המכנה המשותף, בנות? נכון – חוסר האיפור. פרסומת של חברת נעליים אחת גורסת ש"את הכי יפה כשנוח לך", וזה באמת ככה – תאמינו או לא. לעומת זאת, כשיצאנו פעם למסיבה נחשבת, הבחורה הגיעה לדירתי עם עוד שבעה קילו איפור על פניה (שלא ממש החמיאו לה), וכל יציאה לבית הקפה הסמוך גררה סדרת התמרחויות מול המראה. כמובן שכל תחנוניי והסבריי ("מותק, את יפה, בואי כבר!") לא עזרו, והעלמה חזרה לפשפש בתיק האיפור כדי להוציא עוד כלי משחית. כמה עפעופי עיניים ענוגים, עמוסים באייליינר של פנינה, ניסו להפיג את עצבנותי, ושוב אנחנו מאחרים - בשם השיק.