מיצג וידאו של תחנת רכבת שהוקרן בקצה מסלול התצוגה, סיפק רמזים מטרימים לדרך בה אניה פליט - המציגה הישראלית השנייה בשבוע האופנה בתל אביב לקיץ 2013 התכוונה להפוך את המקום לסואן וחסר מעצורים. למעשה המעצבת, שפרטה על צללית המתכתבת עם שנות ה-40 של המאה הקודמת ומשחקי הצצה פתייניים לעור חשוף, סיפקה את בעיטת האנרגיה החיונית לאירוע כולו.
באופן גורף, חולקה הקולקציה לשני חלקים עיקריים יום ולילה שחור משחור (כולל מיטת האהבים המחכה בסיומו). למרות הבחירה בטכניקות בולטות, כמו חיבור בין מרקמים שונים או שימוש בבגדי ברוקד לטובת מערכות לבוש שלמות, המאמץ ביצירת הפריטים לא העיב על האופנה. היא אמנם לא הייתה מקורית (אפשר לנחש שהמעצבת מחבבת חיבה יתרה את בוטגה ונטה, ושאר בתי אופנה משפיעים מאותו הז'אנר), אבל היה בה מקום נרחב לשפת גוף מינית ואגרסיבית, שיצרה תכונה בקהל. חליפת מכנסונים, שנתפרה מבד משובץ שכוסה בטול שחור, או חצאיות קרושה מרשרשות בגזרת עיפרון שעיכסו תחת עליוניות עתירות נפח (סריגים רפויים בכוונה, וסט עור שדמה למניפת אוריגמי) או מחוכים בגוונים מטאליים, הבהירו כיצד המעצבת יכולה לקבץ קלישאות סקסיות, ולהאיר אותם מכיוון מחמיא. אפקט דומה היה גם לשמלת צינור שקופה שכוסתה בקשקשי עור קטנטנים, או שמלה אחרת, שמרכזה אטום ושחור וצידה שקוף לגמרי, משוסע ברקמה פרחונית מפותלת כצרור נחשים.
למרות המופע הסוחף, הטון הארוטי המועצם גבה בשלב מסויים גם את קורבנותיו. ניכר שהמעצבת לא משכה את ידיה ברגע הנכון ונכנעה לפיתוי התמידי להראות כמה שיותר על המסלול. מספר פעמים בחלקה השני של התצוגה נחצה הגבול הדק והקיים בין אופנה למופע בורלסק, ובין אופנה עשויה היטב לפריטים שאינם מבוצעים כהלכה. לחלק הראשון שייך חלוק לילה שקוף וארוך, שכיסה אך בקושי בגד גוף עשוי תחרה ומשובץ בעודף מיותר של אבני חן אדומות, או מכנסונים שהיו כה קצרים שהם ריצדו באי נוחות מעל ישבנה של הדוגמנית; זו הייתה פרשנות מילולית מידי ופשטנית מידי של סוד המשיכה. מנגד, מכנסיים קצרים שמכפלתם קופלה מעלה בזווית משולשת, ודגמים נוספים שלא עמדו ברף גימור מספק למסלול, היו מדוגמים רע ותפורים רע, והיה עדיף לפליט להניח אותם בצד. הרי אופנה וארוטיקה היא תמיד אשליה של יכולת אין סופית.
שבוע האופנה בתל אביב - הסיקור המלא
הברולסק של אניה פליט בשבוע האופנה בתל אביב
סוד המשיכה: אניה פליט לקיץ 2013
לירוי שופן
12.11.2012 / 13:27