מעצבת האופנה אילנה אפרתי, אחת הוותיקות בשוק המקומי (יותר מ-25 שנות פעילות), הוכיחה דבר אחד ברור במהלך התצוגה לקיץ 2013, שהעלתה במסגרת שבוע האופנה אפשר לשאת שם ישראלי ויחד עם זאת ליצור בגדים שאיכותם ניבטת למרחוק. ואכן, על המסלול תפריהם המוקפדים של הפריטים המחוייטים, לרבות ז'קט פשתן שנאסף בחגורה תואמת, ברדס עשוי עור דקיק באפור חיוור או מכנסיים רחבים ומפוספסים, מעט נוקשים בכוונה, נראו כעשויים בשלמות. גם לרגע אחד, כאשר אחת הדוגמניות פשטה את העליונית, נחשפה העבודה המדוקדקת בפנים הבגד.
אבל עננה בכל זאת העיבה על הנעשה על המסלול (ובלי קשר בהכרח להדפס הכתמים המעונן ששלט במספר לא מבוטל של דגמים, מחלקים עליונים ועד שמלות גלביה קלות). בכל הקשור לבשורת האופנה עצמה, אפרתי לא הותירה סיכוי ממשי. למעשה היא עשתה ככל יכולתה כדי להוריד את העיצובים אל הקרקע החל מהבחירה הסגנונית לצייד את הדוגמניות בסנדלי בירקנשטוק לבנים (מתוך מטרה לדמות אותן הולכות על חוף הים; בפועל היה נדמה שהן צועדות למקלחת), דרך דבקות בעיצובים יומיומיים וחסכניים, שנסמכים על מוטיבים מוכרים, ועד להחלטה להורות לכל דוגמנית לומר את שמה ואת מקום הולדתה במיקרופון לפי שהיא צועדת על המסלול. לכאורה, הוראת הבימוי האחרונה נועדה כדי לתת זהות, אולי גם פנים ממשיות, לדוגמניות ולהאיר את שורשיות היצירה, אולם היא החטיאה את המטרה, הסיטה את תשומת הלב ובעיקר סרבלה את ההתרחשות. כבר עדיף להשתמש בקולבים במקום להשתמש בדוגמניות, ולהתנצל כל הדרך לשם.
הרי אין דבר טבעי באופנה; היא מלאכותית ומאולצת אולי יותר מכל אמנות אחרת. כאשר מנסים לשוות לה חזות כזו, התוצאה תמיד תיוותר נטועה באדמה חסרת תזוזה. אפרתי יודעת ליצור בגדים נפלאים ולברוא צלליות מחושבות ומדוייקות כתער, כפי שהציעה הרכיסה הגבוהה יחסית של המקטרונים, אבל לפעמים, רק לפעמים, אין שום דבר רע במעט חלומות. בלעדיהם אלה הם רק מכנסיים, חולצה או שמלה.
עוד על שבוע האופנה תל אביב בוואלה! אופנה:
כל הקולקציות, כל המעצבים וכל הדיווחים מהשטח
