מול אולם עומד להתפקע, שהכיל הרבה יותר צופים מ-800 המושבים שמוקמו בו, הציג הערב (שלישי) יוסף את תצוגת קיץ 2013, במסגרת שבוע האופנה גינדי תל אביב. אולם גם בלי קשר לכמות הצופים האדירה, אולי הגדולה ביותר מאז תצוגת הפתיחה של שבוע האופנה, הערב היה מומנט יוצא דופן עבור המעצב. זו הייתה הפעם הראשונה, מאז החל את דרכו במכירות מעצבים מאולתרות לפני כעשור, בה הציג קולקציית גברים הנושאת את שמו.
תחת מעטה של מוזיקה דחוסה ואינטנסיבית ועל רקע סרטון שהציג לוחמי סייף, דוגמנים פסעו לצד דוגמניות. למרות מספר הבדלים מהותיים, אותו היגיון קונספטואלי שלט בשני הקווים. פלטת הצבעים הייתה רזה בכוונה, עם גוונים מאובקים, אפור, שחור ולבן, וניכרה פזילה ברורה אל טון פוטוריסטי-בדיוני, שתורגם אל מרקמים מטאליים ומשחקי שקיפות גיאומטריים, כמו שמלות הבנויות מקטעים של חומר אטום לצד שקוף בקולקציית הנשים, או מכנסיים אלסטיים וכסופים בקו הגברים.
מסתמן, שליוסף היה יותר מה לומר בקולקציית הגברים, ולא רק משום שהוא טרי בתחום. הטעם בקו החדש היה טעם נועז, ולמרות שרף הגימור לא היה אחיד, הוא החזיר את התודעה אל אותו רגע מופלא בשנות ה-90, שבו היה ניתן לאתר בתל אביב אלטרנטיבות לזרם המרכזי.
למעשה, האוסף פועל בתוך אותו מרחב רעיונות ואסוציאציות בו מתנהלים מעצבים מודרניים נוסח פיליפ לים או אלכסנדר וונג. הוא שייך לגל עכשווי, שמצטט מאופנת הרחוב ומהאופנה הגבוהה גם יחד. בבסיסו עמדו פריטים מחויטים אל מול פריטים ספורטיביים, אשר אינם שומרים אמונים לאף אחד מהצדדים.
ההישג העקרוני של ההצעה לגברים, שכללה מכנסי טייץ חלקלקים מתחת למעיל טרנץ' קופסתי או מכנסי אימונית מחוררים המלווים בז'קט תואם, ושלל פריטים בהדפסים דיגיטליים וספק שבטיים, קשור לאופן בו היא הוגשה פעמים רבות כחליפות-חליפות. כלומר, שהיה תיאום גמור בין החלקים העליונים לתחתונים. באופן הזה נבראו מדים לדור החדש, זה הצמא לאופנה מחייבת יותר, אך המסרב ללבוש את בגדי הדורות הקודמים.
העניין הכללי ביוסף נעוץ בעובדה שהוא לא מעודן, ושלאסתטיקה שלו יש איכויות כוחניות, כמעט אימפולסיביות. החיובי בכך הוא, שעיצוביו טובלים פעמים רבות בדחף אנרגטי סוחף ומלא תשוקה כנה; מנגד, אותו דחף גובה מחירו בכל הקשור לתחכום ולרמת הגימור. יוסף מאוהב באוונגרד אהבה אמתית, ורוצה לראות את עצמו כמי שלוקח חלק בקונספטים מתקדמים וגדולים, בשימוש בהדפסים פרועים ובצלליות אקסצנטריות. מעטים המעצבים שעדיין עושים זאת בארץ. עם זאת, בדיוק מהסיבה הזו הוא מתקשה לערוך את הכוונות, ומתקשה לדעת מה בר ביצוע ומה לא. בגדים לגברים מצריכים כושר חייטות גבוה, ונקודת השקפה שונה מזו לנשים. בהיעדרם, ז'קטים מונחים ברישול ופרטים עשויים להיראות כגימיק. גם אלה וגם אלה לא נעדרו מהמסלול.
מן העבר השני, קולקציית הנשים המשיכה את אותו הקו שהמעצב מטפח שנים. הצלליות מוארכות ומכוונות כדי להדגיש את הגוף, ומשחקי החשיפה שלו מתוכננים, כמו חצאיות שקופות שדוגמאות מזוגזגות חוצות אותן. השימוש בהדפסים הדגיטיליים, אותם הוא חוקר בשנים האחרונות, לא נפקד גם הפעם. עם זאת, ניכר שיוסף מנסה לבדוק את הגבול על ידי שילוב האריגים המעוטרים עם מרקמים נוספים, כדי לחלק את הפריטים לבלוקי טקסטורה. כאן, שוב עמדה השאלה הטכנית והיה קשה לקבוע האם כדאי לוותר על כמה מהרעיונות המסובכים כדי להשיג מוצר מלוטש יותר, או שאולי הדרמה מחפה על הכל.
