זהו לא סוד כי חלק נכבד מהמעצבים הגדולים בעולם אוהבים את המוזות שלהם שדופות ודקיקות. המירוץ לתחתית בכל הנוגע לקידוש הגבעוליות, הוא אולי הוויכוח העתיק והשנוי ביותר במחלוקת בתעשיית האופנה העולמית. על הרקע הזה, עיצוב לנשים בעלות גזרה מלאה הוא בגדר הליכה נצחית נגד הרוח.
התצוגה של אלמביקה נפתחה בהופעה של ריף כהן, זמרת מבטיחה ונציגת ההייפ העכשווי, מה שהסתמן כהצהרת כוונות על בואו של משב רוח צעיר, מרענן ובועט. בנוסף, ריי שגב המרשימה, שמתגאה במידת פלוס-סייז, הידסה על המסלול גם העונה והראתה כי ביג איז ביוטיפול, אך היא לא הייתה היחידה. בין הדוגמניות השדופות, פסעה על המסלול גם פרזנטורית המותג, אנדריאה שוורץ, שעם בטן הריונית רמסה כל קונצנזוס אפשרי. ההבטחות נתלו כולן באוויר.
במהרה התברר שלאקט החתרני של בחירת טייפקאסט שונה של דוגמניות, נלווה הפעם טעם לוואי של גימיק. הרי אם עיצובה של אלמביק פונה במוצהר גם לנשים מלאות, אז מדוע לא לתת להן נוכחות מאסיבית יותר בתצוגה? מנגד, גם הרעננות המיוחלת לא הושגה במלואה. הבעיה העיקרית שנרשמה על המסלול קשורה לחוסר עריכה. לאורך כל הצגת הקולקציה לקיץ 2013 נעדרה אחידות ברמה האסתטית, ברמת הקונספט וגם ברמת הגימורים של הפריטים. לצד פריטים קלאסיים ועל זמניים בווריאציות שונות של שילובי שחור ולבן, ואלמנטים סקסיים של תחרות לנז'רי ומשחקי שקיפויות, צרמו שילובי מרקמים וגוונים שמקומם בניינטיז, בין היתר פריטים שנתפרו מטלאים בהדפסים שונים גם יחד.
מבין אין ספור כיוונים מנוגדים, ניכר שמשחקים גיאומטריים תפסו את הנפח הגדול ביותר בקולקציה. אלה יצרו בתמורה קונטרסט מעניין בין הגזרות הרפויות לבין אשליית הצללית המחוטבת. אך בשלב מסוים הורגשו פלאשבקים חזקים לפריטים דומים למדי מהקולקציות האחרונות של אלמביקה.
יש קשר בין גינדי לאופנה?
