בעולם שמייצר גירויים באופן מהיר להחריד, והתחרות על לבו של הצרכן ברוטאלית מאי פעם, ככל הנראה יכולות להתקיים רק שתי אפשרויות הישרדות בתעשיית האופנה להמציא את עצמך מחדש מעונה לעונה או להתמיד במה שאתה יודע לעשות הכי טוב. אורי פישרמן, המעצבת שעומדת מאחורי המותג העצמאי 'הארטברייקר', משתייכת באופן כמעט מוחלט לקבוצה השנייה.
פישרמן (41), בוגרת שנקר ותיקה, נכנסה אל עסקי האופנה לפני 16 שנה, כשהתחנה הראשונה שלה הייתה אצל מעצבת בגדי הילדים נועה יער ב'סטודיו נועה' ברשפון. את 'הארטברייקר' הקימה לפני שבע שנים במטרה ברורה לדבריה - "לעשות טריינינגים אולטרה-מגניבים לשעות הפנאי". בארבע השנים הראשונות לקיומו, התבסס המותג על הפצה לחנויות בלבד, מבלי להשתכן בחנות בלעדית משל עצמו. שלוש שנים מאוחר יותר, עם רזומה של 40 נקודות הפצה ברחבי הארץ, הרגישה פישרמן שהגיעה העת לפתוח חנות. פחות או יותר באותו שלב, הצטרף למשוואה גם בן זוגה יריב, שערק מעבודתו בשוק ההון לטובת הפיכת המותג לעסק כלכלי.
נקודת המוצא של 'הארטברייקר' ממוקמת על הקו המטושטש שבין בגדי בית, בגדי ספורט ואופנת רחוב. "יכול להיות שזה התחיל מהאימהות, מלהסתובב כל היום בבית בטרנינג", מנסה לשחזר פישרמן את ההתמגנטות דווקא בז'אנר הנחשב יוקרתי פחות. "אני אוהבת את הקוליות שזה משדר, הלוק של Movie-Stars שיורדות למכולת".
אבל עם כל הכבוד לבית, סביר להניח כי קהל היעד של המעצבים המקומיים יעדיף להשקיע את ממונו באופנה מעט יותר משוכללת. אפשר לתלות במשחק הכוחות הזה את החלטה של פישרמן להעלות את הווליום של הכפתור האופנתי של המותג עם הזמן. הרפרנסים המקוריים עדיין שם, אך האוריינטציה שלהם מתקדמת יותר. "הסטייטמנט האופנתי התפתח", היא מסבירה. "התמקדתי יותר בבגדים ופחות בספורט. אני לא אקרא לזה בייסיק, אלא עיצוב נקי, קצת זרוק שמלטף את הגוף. אני לא נוהה אחרי טרנדים, אין איזה עמוד ענן שהולך לפניי. אני חושבת שיש לנו איכות כמו של רשת, לא במובן של איכות הבגדים, אלא במובן של בניית הקולקציה. יש לנו את הקו שלנו, הוא עשיר בפריטים. הוא לא מזיע, הוא קול. טי-שירט יש בכל מקום, אז אני חייבת לתת את המענה שלי, ואני חושבת שהוא ברמת החומרים, בגלל האיכויות".
למרות חוסר הנכונות של פישרמן לצעוד אחר טרנדים, כן ניתן למצוא בקולקציית החורף אזכורים למגמות אופנתיות חמות, אם בצווארון פאייטים נשלף המשודך לג'קט פארקה יומיומי, או בצווארון דמוי פרווה המעטר קרדיגן צמר בסיסי. לצד אלה ניתן למצוא מבחר מצומצם של שמלות שהן הכלאה בין טריינינג לקרושה צבעוני על טהרת הבוהו-שיק, טריינינגים בעלי דיטיילים של עור נחש בכתפיים, סוודרים שמורכבים משני סוגי טקסטורה ומגוון מכנסיים. לדבריה של פישרמן, האחרונים הם גולת הכותרת של המותג באופן כללי. המכנסיים מלווים את המותג מתחילת דרכו, וסוד קסמם טמון בעובדה כי מה שמחזיק אותם על הגוף בביטחה ובנינוחות הוא חגורת גומי.
קלף האיכות, שאותו אוחזת פישרמן צמוד ללבה לפי הצהרותיה, הוא שנוי במחלוקת. אמנם ניכרת בחירה מוקפדת של חומרי גלם ותשומת לב לדיטיילים, לדוגמה בבלייזר כותנה בגוון כחול-נייבי, עם קריצה לטקסטורה שמזכירה את חולצות הפולו הספורטיביות של 'לקוסט', בחולצת טי מכותנת פימה רכה או סוודרים עבותים שנוצרו בטכניקה של סריגה ידנית, אולם רמת הגימורים אינה עומדת באותו הרף.
כבכל עונה, גם הפעם חילקה פישרמן את הייצור בין פורטוגל לארץ, כאשר בפורטוגל מיוצרים דווקא הפריטים הכי בסיסיים, כמו גופיית סבא למשל. לדבריה של פישרמן, בפורטוגל מתמחים בעבודה עם טריקו, והדבר ניכר. רמת התפירה של הפריטים אשר מיוצרים בארץ אינה משתווה לזו שמעבר לים וחבל, אך עם זאת ניכר שיפור ביחס לעונה שעברה. אמנם, רמת הגימורים אינה גרועה, אך כאשר מתגאים במערך ייצור איכותי, חייבים לעמוד מאחורי הדברים וחייב להיות יישור קו לגבי טיבם של כל הפריטים בקולקציה. כך לדוגמא טי-שירט ארוכת שרוולים נצבעה ונתפרה באופן מוקפד, אך טלאי בצורת כוכב מעור שמעטר אותה, מאכזב באופן התפירה שלו לבגד. מנגד, המכנסיים שהם גולת הכותרת של 'הארטברייקר' לדברי המעצבת, עולים בעשרות מונים באיכותם.
טווח מחירים: גופיות וחולצות: 439 145 שקלים; מכנסיים: 575 435 שקלים; סריגים וז'קטים: 725 395 שקלים; שמלות: 469 375 שקלים.
חנות הדגל: דיזנגוף 203 תל אביב.
