יש קווי דמיון בין הקולקציה של ורסצ'ה לחורף 2013-14 לבין זו של ז'יל סנדר, שנחשפו אתמול (שבת) בשבוע האופנה במילאנו. שתיהן התייחסו בצורה כזו או אחרת למה שמסתמנת כבשורה הגדולה של העונה הבאה חליפות גבריות מחויטות בטקסטורות. כמובן, שאצל ורסצ'ה הדבר נעשה בצורה הפרועה ביותר שניתן להעלות על הדעת, עם מכתמי צבע ודוגמאות אבסטרקטיות, ואילו אצל סנדר באופן מרוכך פי כמה, מחושב וסגפני, אך הכוונה הייתה דומה להעשיר את המנעד המוגבל יחסית של מערכת הלבוש הוותיקה מכל.
אבל בנקודה הזו נדמה שנגמר כל קשר בין שני האוספים, שפונים כל אחד בדרכו ללקוח קצה שונה בתכלית; האחד, טווסי ומוחצן, והשני מהורהר ומופנם, ושאינו זקוק לגרם אחד של קישוט מיותר.
את ההגזמה המודעת של ורסצ'ה, שהולכת ומתעצמת בעונות האחרונות, צריך לתלות בחיבור של הבית עם H&M, שהוליד לפני כשנה וחצי קולקציית קפסולה. דונטלה ורסצ'ה, המשמשת כמנהלת האמנותית של ורסצ'ה, הודתה במספר הזדמנויות כי ההצלחה היחסית של שיתוף הפעולה, ששחזר באופן הדוק למדי את נקודות השיא בהיסטוריה של המותג, והבאזז התקשורתי שהקיף אותו, דחפו אותה לשוב ולהציף מחדש את סגנון הזנו?ת היוקרתית עליו ביסס אחיה, ג'יאני ורסצ'ה, את המותג עד שנרצח בסוף שנות ה-90.
ואכן כהוכחה ניצחת, על מספר פריטים בקולקציה לחורף הבא רוסס הכיתוב 1978, השנה בה נחנך באופן רשמי ורסצ'ה. הייתה זו הצבעה ברורה על כוונה לפרש פעם נוספת את ה-DNA שהפריד בזמנו בין הסגנון של בית האופנה לכל השאר. מבין דוגמנים במעילי פרווה עצומים, אך ללא חולצות, ומערכות הלבשה תחתונה עשויות תחרה שקופה ומתגרה, קל היה לדמיין את ימי הזוהר האמיתיים של ורסצ'ה. למעשה, נדמה שהרצון להחצין כל דבר, בא על חשבונה של משנה סדורה, והקולקציה התפזרה בין עשרות כיוונים, החל מחליפות ג'ינס מעוטרות בציורי בארוק, דרך פריטי עור שציטטו בגדי אופנוענים ועד לשורה של דוגמנים שעטו חזות של ג'יגולו-רוק-סטאר, משולח כל רסן.
גם אם דונטלה מיחזרה אפקטים שתאריך התפוגה שלהם עבר ממזמן, אי אפשר שלא להעריך את התעוזה בעידן כה שמרני. חוץ מתחתוני בוקסר שביטלו לגמרי את החציצה המקובלת בין לנז'רי לבגדי גברים, היה ניתן למנות לא מעט עיצובים שהיו גדולים מהחיים עצמם. ללא ספק, זוהי לא פרובוקציה שנשענת על חדשנות או רעיונות מתקדמים; זוהי פרובוקציה שנשענת על הפרה סדורה וצעקנית של הטעם הטוב, שהיצר גובר בה על השכל הישר. ייתכן, שזה בדיוק מה שאופנת הגברים צריכה עכשיו, ועוד מכיוונו של בית מבוסס יחסית להיפטר מתחשיבים מושכלים של עלות/תועלת ולהתמסר לאנרגיה שמגיעה מאזור החלציים.
מול הכאוס המיני של ורסצ'ה, ההצעה של ז'יל סנדר נראית אפילו צנועה וחסודה עוד יותר. זוהי קולקציית הגברים השנייה בסך הכל מאז שבה ז'יל סנדר עצמה לכיסא הניהול האמנותי של הבית (בפעם השלישית מאז ייסדה אותו בסוף שנות ה-60), וכולה הייתה נאמנות חריפה למינימליזם אותו חרטה המעצבת על דגלה.
בסופו של דבר, למרות מערכות שלמות באדום דובדבן או מעילים מפוסלים בעדינות, אלה הם בגדים פרקטיים בצבעוניות מדוייקת, המגלים גישה צעירה ללבוש משרדי (ואין ספק שתאורת פלורסנטים תחמיא להם מאוד). הווריאציות הן מינוריות דשי מעיל המונחים בצורה א-סימטרית; דוגמא משובצת על חליפות הדוקות; או סריגי גולף שצורת X עצומה משסעת אותם בחזית. מסתבר, שסנדר חזרה בדיוק בשביל זה להבטיח מכירות יציבות. ואין כמו קלאסיקה מעודכנת כדי לסייע להן.
עוד על חורף 2013-14 בוואלה! אופנה:
בואו לצפות בשידור תצוגת גוצ'י
הקולקציה החללית של קנזו
ורסצ'ה
ז'יל סנדר
