לאחר שנדחס הקהל הרב שהגיע לחזות בקולקציית הגברים של לואי ויטון לחורף 2013-14 בתוך אולם צר ומאורך באחת מעליות הגג של ה'גראנד פאלה' בפריז, ולאחר שההמולה שדחיסות כזו מייצרת הגיע לשיאה ונדמה שלפחות חלק מהצופים מצא את מקומו, ניתן האות והאור במקום כבה. עלטה כבדה ומכוונת, כזו שהנוריות האדומות שעל מצלמות צלמי האופנה שניצבו דרוכים בקצה המסלול, הצליחו בקושי רב לנצח. עברה שנייה, עברה שנייה נוספת, ודבר לא התרחש. עם זאת, המתח נבנה במהירות באופן שרק מקבץ עצום של אנשים בחדר חשוך ונטול חלונות יכול לייצר. הייתה זו פאוזה ארוכה, מכוונת, דוממת ומותחת עצבים.
ואז, לאחר שעברו עשר שניות שנדמו ארוכות כגלות, כזמן המוזר המפריד בין הברק לרעם, הרעיד את המקום טראק טכנו עז כל כך, שגרם לכולם נתר בבהלה לאחור, וקידם את הדוגמן הראשון, לבוש במעיל עליון העשוי תערובת קשמיר ומינק, ומעוטר בחברבורות נמר באפור הבהיר ביותר שניתן להעלות על הדעת. ובכן, האקט התיאטרלי היה כולו במקום.
"ההר הקסום" כינה קים ג'ונס, מעצב קו הגברים של ויטון שזכה לאחרונה בפעם השנייה בפרס מעצב השנה מטעם מועצת האופנה הבריטית, את האוסף. ואכן, בקצה המסלול כתפאורה ניצב איור מפואר של הר ענק, כמעט מיתולוגי, אפוף סביב פסגתו בהילה של עננים. "קולקציה היא פעמים רבות מסע ממשי עבורנו", מסר המעצב לתקשורת. "היא מכילה מה שאתה לוקח איתך ומה שאתה מביא בחזרה, גם במובן מנטלי וגם במובן פיזי מהחוויה".
כבית אופנה שביסס את תהילתו על תיקים ומזוודות, קולקציות בהשראת מסע הן לא דבר יוצא דופן. למעשה, מאז שג'ונס נכנס לתפקידו לפני כשנתיים, היה ניכר שהוא מקפיד להסיע כל קולקציה ליעד אחר (מחוייבות שמרק ג'ייקובס, האחראי על קולקציות הנשים של הבית והניהול האמנותי, מקפיד עליה פחות יש לומר). ומהו אותו הר עושה קסמים? לא בטוח שמדובר בהר קונקרטי, אך המעצב ציין כי ההכנה והמחקר לקולקציה עירבו נסיעות להרי ההימאליה ולממלכת ההרים של בוטאן הסמוכה להם.
המקומות האקזוטיים, הנקשרים הן עם בדידות עצומה והן עם הניסיון התמידי של בני האדם לנצח את הטבע, השפיעו באופן ישיר על העיצובים עצמם. ניכר שאלה, עתירים במרקמים גראפיים בולטים, התנהלו תחת שלושה קודקודים מחויטים מערביים ועתירי זוהר ישן ופרוות נדירות; חזות ספורטיבית המקושרת למטפסי הרים; ופינאלה גרנדיוזית של בגדי ערב מוחצנים שנגזרו ממשי אדום ואריגי ברוקד במראה אסייתי מובהק, שנוצרו בשיתוף האמנים הבריטיים דינוס וג'ייק צ'אפמן וכללו מעין דמויות מצוירות ומתפתלות של ספק חיות בר מבוטאן.
מלבד עושר השמור לבתי אופנה בתפוצה גלובלית רחבה (מעילי פונצ'ו מפוספסים נארגו מקשמיר בבוטאן, לפי המסורת המקומית) זוהי קולקציה שתשמש כנקודת ציון יוצאת דופן עבור ג'ונס, ועבור לואי ויטון; היא זו שתניע את קו הגברים של הבית, שסבל עד כה מנחיתות סגנונית ביחס לקו הנשים העשיר ועתיר הדמיון, מקונוטציה של תיקים לקונוטציה של אופנה. לא משום שתיקים לא היו על המסלול היו עיצובים מפוארים בנוסח מזוודה בגון קרמל שנתלתה על גב דוגמן אלא מכיוון שהעשייה הייתה רב ממדית, מלאה בהצעות קונקרטיות לעולם הסגנון בכלל.
כמו שורה של מעצבים נוספים בשתי העונות האחרונות, גם ג'ונס נתן את דעתו לעניין המתפתח של העיסוק בקו הכתף. באמצעות מעילים דקים העשויים אריגי קשמיר או מעילי פוך מרופדים וקצרים יחסית, שרטט המעצב מתאר מעוגל של כתף שמוטה שגררה בתיאום מוחלט גם שרוולים תפוחים מעט. היעדר תפר כתף כמקובל והרכות היחסית שהגזרה הזו מזמנת, נסכו בהתרחשות למרות שגובתה במוזיקה אלימה במיוחד מעין שלווה מדיטטיבית. גם הרעיון לשלב דשים כפולים במעילים עליונים, כלומר דש משולש ומעליו דש שאל נוסף, הסתמן כיותר מפרט שולי שיהפוך ללהיט. הוא למעשה הכליא בין צווארון אתני במקצת, לצווארון מערבי במובהק ואיפשר לשתי הזהויות לחיות במקביל. האם השלמה כזו, היא לא מהות הטיפוס על הר קסום?
