מבין בתי האופנה הצרפתיים הנישאים בפי כל, קלואה הוא אחד הבודדים ששורשיו אינם נטועים במסורת ההוט קוטור. המותג, שהוקם כאופנה מוכנה ללבישה בשנות ה-50 של המאה הקודמת בפריז על ידי גבי אגיון, חרט על דגלו מסר פשוט וברור עוד מהיום ראשון בגדים נשיים, לבישים, שנועדו כדי לספק את צרכיה המתהווים של הנערה העובדת (ובכן, במשרד).
קלואה, שנקרא אחר חברה קרובה של המייסדת, הפך לאחד החלוצים בתחום אופנת היוקרה המכוונת לשעות היום, ונעשה כמעט ומן הקולקציה הראשונה חביב על אותן דמויות בוהמייניות וספק אמנותיות שנהגו להתקבץ בגדה השמאלית והאינטלקטואלית של פריז. באמצעות פריטים כמו חולצות מכופתרות ודקיקות, פלטת צבעי בז'-קפה-לבן קלילה ומעל העל חזות ששידרה פרקטיות מסוגננת, הוא סימל את חזותה של האישה המשוחררת.
במרוצת השנים עבדו תחת בית האופנה כמה מהמעצבים הנודעים בעולם. בשנת 1966 מונה קרל לאגרפלד, (שיחד עם איב סן לורן נחשב כאחת מהדמויות המסקרנות של פריז באותה התקופה), למעצב הראשי של קלואה, תפקיד שנקרא בזמנו 'סטייליסט'. המעצב הגרמני היה אחד הגורמים שקידמו את הצלחתו הבין לאומית של המותג, שנפגעה לאחר שעזב אותו בשנות ה-80. עם זאת, השיקום המשמעותי שחווה בית קלואה הגיע רק עשור וחצי לאחר מכן, כאשר קיבלה סטלה מקרטני את משרת המעצבת הראשית ושחזרה את אופיו הנגיש יחסית.
כיום עומדת בראש קלואה המעצבת קלייר ווייט קלר. כחלק מחגיגות ציון 60 השנים להקמתו, חבר בית האופנה לכלבו היוקרה הצרפתי פרינטמפס printemps לטובת קולקציית קפסולה בת 16 דגמים, המבוססת כולה על הלהיטים הגדולים מהעבר. בין היתר, יוצרו מחדש שמלת הכינורות של לאגרפלד משנת 1983, חולצת האננס החצופה של מקרטני מ-2001 או שכמייה שיצרה האנה מקגיבון.
כמו כל פרויקט של יצירה מחודשת של פריטים איקוניים (וזו הנוכחית גובתה עם סדרה של סרטונים תיעודיים למחצה), הקולקציה המיוחדת מספקת הזדמנות לבחון את העבר בעיניים עכשוויות ולתהות האם אכן יצירות מופת שורדות את הזמן, או שמיצו את תפקידן בעת שנקבעה להן?
עד ה-9 במרץ. כלבו פרינטמפס, שדרות האוסמן, פריז.