שבוע האופנה בניו יורק החל כידוע בסופת שלגים, שהצליחה די בקלות להוריד מהפסים את מערכת התחבורה בעיר, ובעקבות כך גרמה למרק ג'ייקובס להעביר את תצוגת האופנה שלו מיום שני ליום חמישי ולי להחטיא את התצוגה של הלמוט לאנג.
כך, ששבוע האופנה שלי החל ביום שבת, בתצוגה של המעצבת הבריטית לואיז גולדין, שהתקיימה ב'מילק סטודיו', מיקום פופולרי לאירועים מסוג זה בניו יורק. גולדין החלה את דרכה בעולם האופנה עם קו סריגים ב-2005. בעונה שעברה היא שבה לתעשיית האופנה לאחר שנתיים של הפסקה, בעזרתו האדיבה של בעלה המפיק של קניה ווסט. אגב, בניגוד לתצוגה הקודמת, ווסט עצמו לא הגיע לחזות ביצירה החדשה, לדאבונם של בלוגרי אופנת רחוב וצלמי פפארצי, שהמתינו בחבורה גדולה במקום.
אבל השואו חייב להמשיך, והוא אכן המשיך. גולדין הציגה קולקציה של 25 מראות, שהתמקדו בחצאיות באורך ברך, בבלוקי צבע ובעליוניות מרופדות בטכניקת 'קווילט'. 'שילובים' היה מוטיב המפתח הפעם, גם מבחינת השימוש בגוונים וגם מבחינת החומרים עצמם. מערכות הלבוש המוצלחות ביותר, הן אלו ששילבו בין פני שטח חלקים לבין טקסטורה מוחשית. המעילים הצטיינו במיוחד, כשאחד בירוק-זית (צבע שמסתמן כפופולרי מאוד לעונה הבאה) ואחד בשחור, היו להיט הקולקציה. בנוסף, שילוב נוסף שהתגלה כמעניין היה במעילים שחציים עשוי מצמר עבה וחציים מעור. המפגש בין החומרים נתן לקולקציה המינימליסטית הזו מעט אדג'. מנגד, הניסיונות של גולדין לשלב צללית של מחוך בכמה מהלוקים, התגלו כפחות משכנעים.
יומיים לאחר מכן, ביום שני האחרון, שבוע האופנה כבר הפך למרתון. בבוקר התייצבתי בשואו-רום של מעצב בגדי הגברים אלכסנדר פולחוב. פולחוב, רוסי לשעבר, הקים בעשור הקודם את המותג הניו יורקי Cloak, וקיבל לאחר מכן גם את המושכות לקו הגברים של ורסצ'ה. לפני כשנתיים חזר לתעשייה, לאחר שנפרד משני בתי האופנה, עם קו חדש הנושא את שמו. נדמה שסוף סוף הוא מצא את הדרך הנכונה עבורו.
הגוונים בקולקציית הגברים של פולחוב סובבים בעיקר סביב שחור, אבל כולם יודעים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, בגזרות ובחומרים עצמם, שהיו בעיקר צמר ומשי. לחורף הבא המעצב בחר בכיוון מובהק לפרק את החליפה הגברית המוכרת. הוא עשה זאת על ידי שהוציא את כריות הכתפיים מהבלייזר, ושינה בעדינות את התפרים שבונים את החליפות עצמן. התוצאה הייתה אלגנטיות מחושבת היטב, מבלי שמץ של רישול.
הבלגי אוליבייה תייסקנס, שמנהל אמנותית כבר כמעט שנתיים את הקו 'תייסקנס ת'יאורי' לבית האופנה ת'יאורי, חולל את הקסם שלו שוב. כזכור, המעצב (שמפתה לקרוא לו 'ילד פלא', למרות שהוא כבר לא 'ילד') נודע בזכות שמלות קוטור פנטסטיות ונשפכות שיצר עבור בתי האופנה רושאס ונינה ריצ'י, ולכן זה עדיין מעט משונה לראות אותו מנצח על קולקציה שמתמקדת בבגדי קז'ואל עם רגישות עירונית.
למרות ארגז הכלים המוגבל שעומד לרשותו בת'יאורי, שרובו ככולו בגדים נגישים יחסית עם אפיל פרקטי מובהק, כישרונו הרב של תייסקנס ניכר בכך שהוא מסוגל להעלות את המותג לרמה שבדרך כלל מאפיינת אופנה עילית.
המעצב אוהב מכנסיים קצרים ולעזאזל עם החורף והאוסף הזה שפע דוגמאות במשי ועור, חלקם בשכבות כפולות, שנלבשו עם סריגים כבדים ונפולים. כמו כן, על המסלול היו כמובן מכנסיים באורך מלא ומעילי אוברסייז, שהוטסו היישר משנות השמונים של המאה הקודמת. בנוסף, ניכר מספר גדול פריטים מרופדים בטכניקת קווילט - חצאיות, שמלות ועליוניות. אני חושב, שאני מזהה כאן טרנד.
