אחת הכותרת שבחרו להעניק בגולברי לקולקציית הקיץ החדשה, שהוצגה הבוקר (שני) בתל אביב, הייתה Must Have. אמירה יומרנית לכל הדעות, שמאחוריה ולא קשה לנחש - שאיפה להעמיד בגדים שכל אישה צריכה או לפחות בגדים שאמורים להימצא בכל ארון. השאלה היא מה הם בעצם בגדים שחייבים לרצות?
מסתבר שעל פי גולברי, שחנכו לאחרונה את הסניף ה-65 בארץ, אלה קודם כל בגדים קלאסיים, שקל לקשר כל אחד מהם לעולם אסוציאציות מוכר בהיסטוריית האופנה המודרנית, כמו חצאיות מיני, מעילי טרנץ' קלים בצבע אבן או חליפות שיכולות לשמש למשרד. וכך, למרות שחלקה האחרון של תצוגת האופנה הוקדש למשחקים בלתי נלאים בשחור ולבן, ולמרות הטון המובהק של שנות ה-60 בגזרות השמלות, ספק אם אפשר לומר שמדובר בקולקציה שהתכתבה באופן פרוע עם מגמות עכשוויות. ה-Must Have אם כך, לא בא לידי ביטוי ברעיונות קצה נשכניים, אלא להפך - בערך הפרקטי המובהק של מרבית העיצובים על המסלול.
להוציא פתיחה מרעננת בלבן מתובל בנגיעות זהב, ומקבץ קטן של שמלות ערב, כמו אחת א-סימטרית בגוון שנהב שלבשה בפאתוס חריג הדוגמנית יעל רייך (שגם הן מוקמו על הקצה המינימליסטי של הסקאלה), מרבית העיצובים כוונו לשעות היום. שמלות חובקות גוף בצבעים אביביים או בטקסטורה משויישת וכמעט בלתי נראית, בלייזרים מחויטים וקצרים, שפשוט לצוות לכמעט כל הופעה, ומכנסיים בגזרה ישרה, שימשו כבסיס לעונה כולה.
כאשר בוחרים ללכת באופן מודע על בגדים שסביר להניח שיש כבר בגרסה כזו או אחרת במרבית הארונות וגישה כזו מוותרת מראש כמובן על ההזדמנות להסעיר את הנפש - יש ערך יוצא דופן לביצוע. קלאסיקות חייבות להיות מושלמות. אמנם מרבית הפריטים החמיאו לדוגמניות, והיו גזורים בצורה סבירה ביחס למוצר רשתי, אבל בסופו של דבר מדובר בבגדים פשוטים (גם אם מגבים אותם בז'קט נוסח שאנל בכפתורים מוזהבים). היה אפשר להכריע בבחירת בדים שיותירו רושם גדול יותר מאשר ברק שמרחוק ניכר כסינתטי.
לצד כמה סטיות קלות שלא עלו יפה - למשל שמלה בהדפס פייזלי דיגיטלי או שמלת צינור שחציה הדפס גיאומטרי קונטרסטי בשחור-לבן וחציה אנדרלמוסיה של צבע, שהוכיחו כל אחת בתורה כי הדפסים מצריכים חשיבה מעמיקה יותר גולברי יספקו את צרכיו של קהל היעד העונה. זה שרוצה בגדים שהוא בסך הכול יכול ללבוש, בלי מחשבה מיותרת ובלי גחמות של מעצבים.
