מהפכה נשית, יש דבר כזה?: הנשים ששינו את עולם האופנה

אפשר להגיד שהיא הגברת הראשונה של עולם האופנה במאה ה-20 - גבריאל בונר שאנל, ידועה יותר כקוקו שאנל, האישה ואייקון הסטייל הנצחי. בשנים האחרונות, בעקבות מספר תחקירים וביוגרפיות, שמה נקשר עם המפלגה או האידיאולוגיה הנאצית, ולמרות זאת, על אף העובדות המטרידות הללו, שמה של מעצבת העל הצרפתיה מזוהה בראש ובראשונה עם תרומתה הכבירה לעולם האופנה.

שאנל, שגדלה בבית יתומים במנזר קתולי לאחר מות אמה משחפת ונטישת אביה, פילסה את דרכת לצמרת האליטה הצרפתית באמצעות מלאכת התפירה שלמדה במנזר, החוש האופרטוניסטי המפותח שלה ומעל לכל הסגנון שלה. הנערה הענייה הפכה בזכות אלו לאחת הנשים היחידות שהתנהלו באופן עצמאי ועמדו בקודקודו של בית אופנה מצליח.

על פניו, נראה כי חל דיסוננס עמוק בין הסגנון הקלאסי והשמרני קמעה שהנחילה המעצבת לבין המהפכנות המיוחסת לה, אך שאנל טלטלה את עולם האופנה בעיצוביה הפמיניסטיים, למרות שבכלל לא חשבה עליהם במונחים הללו. שאנל שיחררה את האישה מכבלי המחוך והובילה אותה היישר אל העידן המודרני. על רקע מלחמת העולם הראשונה, ניתבה שאנל את המחסור שנוצר בטקסטיל ואת כמיהת הנשים ללבוש פרקטי אל פריטי אופנה שלימים יהפכו לאייקון. את חצאיות ושמלות הרבידה הכבדות והחסודות החליפה המעצבת בחצאיות ברך וחולצות משוחררות. שאנל הייתה מהראשונות לנתץ את הטאבו ולהוסיף למלתחה הנשית פריטים גבריים למשעי כמו חליפת שלושה חלקים וחולצת המלחים המפורסמת, וגם הייתה המעצבת הראשונה שהשתמשה בבד הג'רזי הקל והגמיש, ששימש עד אז להלבשה תחתונה בלבד. שאנל חשבה על המימד הפרקטי מכל זווית אפשרית, ולצד נעליים קלות ונוחות היא הציגה את אחד התיקים המפורסמים ביותר בעולם, תיק הקווילט מדגם 2.55, שנועד לנשיאה על הכתף ובתמורה ישחרר את הידיים הנושאות. מעבר לכך נשים בכל רחבי העולם חייבות לשאנל את הוקרתן על הפריט המפורסם והאיקוני ביותר שיצרה – השמלה השחורה הקטנה.

בתעשיה שמבוססת בעיקר על גברים שמעצבים עבור נשים, מיוצ'ה פראדה היא על תקן אחד כוכב בודד בשמי האופנה הבינלאומית. אמנם ישנם בתי אופנה עילית שבראשם עומדת מעצבת אישה, אך אף אחד מהם לא משתווה בעוצמתו ובהשפעתו לזה של פראדה.

בדומה לקוקו שאנל, גם לפראדה (63) הייתה ילדות נוקשה שהובילו לאופי שבועט במוסכמות. פראדה גדלה וחונכה בבית קתולי למהדרין, שאחת הנגזרות שלו כמובן הייתה לבוש צנוע ושמרני. בביוגרפיה אודות המעצבת, מסופר כיצד הייתה נוהגת להיפרד מהוריה לשלום, ולאחר מכן לקצר את חצאיתה בחדר המדרגות. בבגרותה למדה פראדה מדעי המדינה באוניברסיטה, ואף נטלה חלק בהפגנות כפעילה קומוניסטית, כאשר היא לבושה בבגדי מעצבים מכף רגל ועד ראש, בדרך כלל של איב סן לורן. בתום הלימודים היא הצטרפה לעסק המשפחתי שלימים יהפוך לאחד מבתי האופנה המצליחים בעולם.

פראדה ירשה את העסק המשפחתי ב-1978 והפיחה בו רוח חדשה ויוקרתית. בית האופנה האיטלקי השיל את הכסות הפמיליארית והפך תחת ניצוחה של פראדה למותג שמזוהה עם טעם יקר ואלגנטי. ב-1985 זכתה לראשונה המעצבת להערכה בתעשייה בשל מקוריותה. פראדה עיצבה תיק שחור וחלק עשוי בניילון, מה שנחשב לחדשני ובועט באותה העת, אשר נעשה לימים ליעד מבוקש ביותר לזיופים וחיקויים. ארבע שנים לאחר מכן רשמה פראדה התפעלות נוספת כאשר הציגה על המסלול קולקציה מוכנה ללבישה שניחנה בקווים קלאסיים וחומרי גלם איכותיים, כאשר מנגד מעצבים רבים הציגו פריטי לבוש סקסיים וחושפניים. שלוש שנים מאוחר יותר הקימה פראדה את 'מיו מיו' (שם החיבה שלה בקרב מכריה), מותג בת שצבר פופולאריות רבה והפך במהרה למושא חשקן של פאשניסטות אמיתיות.

מה לא נאמר על אנה וינטור, האישה והמנולו. רבים מחשיבים את העורכת (63) בהא הידיעה לאישה החזקה ביותר כיום בעולם האופנה. תספורת הבוב המפורסמת, החיבה לעקבים של מנולו בלניק ומשקפי השמש הגדולים שמסוככים עליה באופן תמידי מלווים את פטרונית הסטייל לכל מקום באשר הוא.

עורכת האופנה של ווג האמריקאי מזה 25 שנה, התחילה את דרכה במגזין האופנה המפורסם הארפר'ז באזאר בתחילת שנות השבעים, ולאחר טבילות במערכות שונות, הגיעה וינטור לתנ"ך הרשמי של עולם האופנה – מגזין ווג. השנה הייתה 1983, ובמערכת נתנו לוינטור את הטייטל 'מנהלת קריאייטיבית' שהומצא במיוחד עבורה. חמש שנים לאחר מכן היא מונתה להיות העורכת הראשית של המגזין. על תקן העורכת החדשה החליטה וינטור להנחיל שינויים שנחשבו מרחיקי לכת באותם הימים. את שערי המגזין למשל היא החליטה לצלם מחוץ לסטודיו ולחשוף בו גם את גוף הדוגמניות ולא רק את פניהן כפי שהיה נהוג בעבר. את מקומן על השער של הדוגמניות המפורסמות תפסו דוגמניות אנונימיות שעירבבו בין אופנת עילית לאופנה מסחרית, כפי שזכור ממגזין נובמבר 1988, המגזין הראשון בעריכתה, שעל שערו התנוססה מיכאלה ברקו הישראלית אשר לבשה חולצה מתוכשטת של כריסטיאן לקרואה בשווי 10,000 דולר עם מכנסי ג'ינס דהויים בשווי 50 דולר.

וינטור הפכה עם השנים לאוטוריטה הבלתי מעורערת של עולם האופנה, ומעצבים כמו ג'ון גליאנו, מארק ג'ייקובס וטום בראון חייבים לה עד היום על עזרתה בטיפוח הקריירה שלהם. טעמה של וינטור אם כן אינו מוטל בספק, אך בכל הנוגע לאישיותה ההפך הוא הנכון. אינספור סיפורים וביקורות נשמעו אודות אופיה השנוי במחלוקת של העורכת, ביניהם תמיכתה בעד פרוות, ירידה אובססיבית לפרטי פרטים, רף פרפקציוניסטי גבוה עד כאב, יחס קריר ומתנשא, התקפי זעם והטלת אימה כללית על כל מי שמקיף אותה. ב-2003 יצא לאור הספר "השטן לובשת פראדה" שנכתב על ידי לורן וייסברגר העוזרת לשעבר של וינטור. שלוש שנים לאחר מכן עובד הספר לסרט שובר קופות בכיכובן של אן הת'אווי בתור האסיסטנטית האומללה, ומריל סטריפ שגילמה את דמות העורכת האימתנית שבוססה באופן בלתי רשמי על דמותה של וינטור. וינטור בתגובה הגיעה לפרימיירה של הסרט כשהיא לבושה פראדה מכף רגל ועד ראש.

עולם האופנה שנתפס כיום שעולם נאור ופתוח לא היה כזה מאז ומעולם. דוגמניות על כמו נעמי קמפבל וטיירה בנקס חייבות את הקריירה שלהן בין היתר לדוגמנית אימאן, בת זוגו של זיקית הרוקנרול דיוויד בואי, והסופרמודל השחורה הראשונה.

הדוגמנית היפיפייה בת ה-56 נולדה בסומליה להורים מוסלמים תחת השם זהרה, אך מאוחר יותר סבה שינה את שמה לאימאן, בעל המשמעות הדתית. אימאן חוותה ילדות מאתגרת בלשון המעטה, כאשר נדדה בין סומליה, אתיופיה ומצרים, בהתאם להלך הרוח הפוליטי הבלתי יציב ששרר באפריקה בשנות השישים. בשנת 1969, בגיל 14 אימאן ומשפחתה החליטו להימלט מסומאליה מוכת הטרור, ולחצות את הגבול לקניה.

בגיל 19 התגלתה אימאן על ידי צלם האופנה פיטר בירד בעת שיטוט אקראי ברחובות ניירובי. בירד צילם את אימאן והראה את התמונות לסוכנת הדוגמנות המפורסמת וילהמינה. הסוכנת האמריקאית הבינה מיד את גודל הפוטנציאל וביקשה מצלם האופנה להפגיש ביניהן בארצות הברית. אימאן נרתעה מההצעה, עקב נישואיה מהם חששה להימלט. בעזרת צלם האופנה וסוכנת הדוגמנות זייפה אימאן את המסמכים הרלוונטיים ונמלטה אל ארצות הברית. השנה הייתה 1975, והתקופה הייתה של תסיסה חברתית-פוליטית בקרב התנועה הפמיניסטית ובקרב התנועה שפעלה למענם של השחורים. כשנה לאחר הגיעה של אימאן לארצות הברית היא יצרה תקדים והייתה לדוגמנית ולאישה השחורה הראשונה שהצטלמה על שער מגזין ווג, ולימים היא הפכה לאחת הדוגמניות המפורסמות והמצליחות בעולם ואפילו למוזה הפרטית של מעצבי על כמו איב סן לורן, דונה קארן, ג'אני ורסאצ'ה, קלווין קליין ואיסי מיאקי.

רבים ניסו לפצח את סוד הצלחתה של הסופרמודל הגבעולית והפרובוקטיבית. מוס התגלתה בגיל 14 בלונדון עיר מגוריה, בתקופת סוף תקופת השמונים בואכה שנות התשעים, תקופה שהייתה שייכת לדוגמניות תשעים-שישים-תשעים תמירות נוסח סינדי קרופורד וקלאודיה שיפר. מוס הדקיקה, שבקושי נשקה לגובה של 1.70 מטרים, סימלה את תחילתה של מהפכת ההירואין-שיק ואת הסגידה העתידית לרזון.

את ההכרה האמיתית שלה קיבלה מוס בעקבות הקמפיין השערורייתי של קלווין קליין בשנת 1993, שהצליח ללכוד באופן מדויק את אווירת הגראנג' של שנות התשעים ואת הלך רוחו של דור שלם. בקמפיין שצולם בשחור-לבן הצטלמה מוס כאשר לגופה רק תחתונים לבנים עם הלוגו של קלווין קליין. הרזון של מוס שניבט מהצילומים הצית תגובות מעורבות וזעקות ביקורת לנוכח אידיאל היופי החדש. יד ביד עם גל הביקורות שתפח, כך גם קרה לקריירה של מוס. באותה השנה הצטלמה מוס לשער הראשון שלה על ווג ותוך זמן קצר הפכה הדוגמנית הבריטית האנונימית לסופרמודל מבוקשת. האפיל של מוס המשיך לסקרן את התעשייה, כמובן שבזכות הצ'ארם האנדרוגיני והמיסתורי שלה, אך לא פחות בשל הפרובוקציות שליוו את אורח חייה בכל הנוגע למערכות היחסים בהן הייתה מעורבת ולסדר יומה הפרוע והנרקוטי. השיא נרשם בשנת 2005, כאשר נחשף סרטון בו מוס מתענגת על שורות של קוקאין. הפרשה המטלטלת גרמה למותגי אופנת העילית שאנל וברברי ולרשת האופנה H&M לבטל את החוזה שלה עמם. היו כאלה שמיהרו להספיד את הקריירה של מוס, אך קסמה של מוס הצליח לטשטש את עקבותיה של האבקה הלבנה. שנה לאחר התקרית מוס נבחרה לככב על השער של גיליון הסטייל של מגזין ואניטי פייר. שנה מאוחר יותר עיצבה הדוגמנית קולקציית קפסולה לרשת טופשופ הבריטית, ושנה לאחר מכן הוצב במוזיאון הבריטי בלונדון פסל בדמותה עשוי 50 ק"ג של זהב. בגיל 39 מצליחה מוס גם להיראות כפי שהיא נראית וגם להמשיך ולעורר סקרנות בקרב התעשייה. לא עניין של מה בכך בתעשייה שפועלת על טיים קוד של שנות כלב.

נדמה כי מבין כל האספקטים שנשלטים בתעשיית האופנה על ידי גברים, המרכזי שבהם הוא צילום האופנה. אנה-לו ליבוביץ', המוכרת בתור אנני ליבוביץ', אמנם זכאית לקרדיט בראש ובראשונה על היותה צלמת פורטרטים מוצלחת, אך התרומה הגדולה שלה באמת היא בתחומי התרבות והאופנה.

תחת עדשת המצלמה של ליבוביץ' (63) הניו יורקית עברו כמה מהדמויות היותר מפורסמות בעולם והצילומים שלהם נכנסו היישר אל פנתיאון הצילומים האיקוניים בתבל, ביניהם הצילום המפורסם של ג'ון לנון ששוכב עירום בתנוחה מעורסלת לצד יוקו אונו.

ליבוביץ' פרצה בתור צלמת המערכת של המגזין רולינג סטון בתחילת שנות השבעים. אלו היו ימיו הראשונים של המגזין וגם ימיה הראשונים בקריירה של הצלמת הצעירה, שתוך שלוש שנים הפכה לצלמת הראשית שלו בזכות צילומי הפורטרט האינטימיים שלה שעיצבו את רוחו הבועטת של המגזין. בשנות השמונים התמקמה ליבוביץ' כצלמת המגזין ואניטי פייר, ובהמשך היא גם צילמה למגזין ווג. סוד קסמה של ליבוביץ' נעוץ בעובדה כי הצליחה ליצור שפה ריאליסטית שמלהטטת בין אופנה לתרבות בעולם שמוקף בבועה, כמו למשל בקמפיין שצילמה עבור לואי ויטון, ומאידך צילמה נשים מוכות ופורטרטים באיזורי מלחמה כמו סרייבו ובוסניה.

איך אפשר לדמיין את עולם האופנה או את העולם באופן כללי ללא דמותה של קארי בראדשו? שרה ג'סיקה פרקר (49) לא תיארה לעצמה אילו הדים תעורר הסדרה בכיכובה, שעלתה על המסכים בשלהי שנות התשעים. עד היום נשים ברחבי העולם מצטטות סצנות מ'סקס והעיר הגדולה' ומפנטזות על אורח חיים קוסמופוליטי כמו זה של כוהנת הסטייל ברדשו.

מעבר לתרומתה האסתטית של הסדרה, שהתרחשה על נופה של מנהטן בצלם של קוקטייל קוסמופוליטן, תיק בירקין ונעלי מנולו בלניק, שינתה 'סקס והעיר' את פני הטלוויזיה ואת פניו של מין שלם. לפתע השיח על אופנה, סקס ומערכות יחסים קיבל זווית נשית ומושחזת כפי שמעולם לא הייתה בו. בראדשו הפיקטיבית הפכה את פרקר, אשר גילמה אותה, לאייקון אופנה בלתי מעורער, והסדרה עצמה הפכה להמנון השיחרור של נשים מכל רחבי הגלובוס.

ארבעה סרטים יצאו תחת ידיה של הבמאית סופיה קופולה, אך כבר מסרטה הראשון 'חמש ילדות יפות' היה ברור כי מדובר בהרבה יותר מבמאית עם חיבה לווינטג'. בתו הקטנה של הבמאי המפורסם פרנסיס פורד קופולה היא ממש הגרסה הפוסט-מודרנית של הברווזון המכוער. קופולה ג'וניור התגלתה בתור שחקנית בינונית בסרט השלישי והאחרון בסאגת 'הסנדק' שיצר אביה. מהר מאוד היא הבינה כי ככל הנראה שחקנית גדולה היא לא תהיה, ובחלוף השנים היא מצאה את עצמה נמשכת לעברה השני של המצלמה.

לצד התפתחות מעמדה כבמאית מוכשרת בעלת אסתטיקה ייחודית, פיתחה קופולה (41) גם סגנון אישי אנין ומתוחכם שהפך אותה לאייקון אופנה בינלאומי. בסרטיה הבאים - 'אבודים בטוקיו', 'מארי אנטואנט' ו'אי שם' - האסתטיקה האלגנטית והאינטליגנטית רק הוסיפה להתחדד עד כי הפכה לחלק בלתי נפרד מהתסריטים עצמם, ולתו תקן של איכות. קופולה, שנמנית עם חבריו הקרובים של מרק ג'ייקובס, משכילה להשתמש באהבה ובהבנה העמוקה שהיא רוחשת לאסתטיקה בשביל לספר סיפור, וזו המשמעות הכנה והאמיתית ביותר של אופנה.

הרבה לפני שליידי גאגא לבשה את שמלת הבשר שלה ובטרם ריהאנה קיצצה את שיערה (או חשפה את ישבנה במגפי-מכנסיים של פראדה), הייתה זמרת אחת ויחידה שמתחה את הגבולות שבין פופ לאופנה. ממרום 54 שנותיה, מדונה, האישה ושלל הפאזות האופנתיות, היא כוכבת הפופ הגדולה ביותר בעולם.

הזמרת שהגיעה לניו יורק בסוף שנות השמונים, עם 20 דולר בכיס וחלום בומבסטי אחד, השתמשה במיניות שלה ובכוח הפרפורמי של האופנה מבלי להתנצל ומבלי לדפוק חשבון לאף אחד, והציגה את הפן החדש והמרענן של הפמיניזם. ממש כמו זיקית, מדונה החליפה סגנונות לבוש וגם סגנונות מוזיקליים, והצליחה להחדיר לעולם את התרכובת, שנראית היום מובנת מאליה, של סטייל, מוזיקה וסקס. מותגי האופנה לא נשארו אדישים לעוצמה הנשית המתפרצת שלה, ומדונה מצאה את עצמה מחוזרת על ידי רשתות אופנה מצליחות כמו גאפ ו-M&H מחד, ובתי אופנה עילית כמו דולצ'ה וגבאנה, ורסאצ'ה ולואי ויטון מאידך.

אירוני לחשוב כי האישה שטבעה את המושג החמקמק 'איט-גירל', בכלל לא כל כך נהנית מלהיות אחת כזאת. קלואי סוויני כבר בת 38, ועדיין ב'גילה המופלג' היא מצליחה להיות מסקרנת יותר מצעירות פוחזות הטוענות לכתר.

במציאות בה פס הייצור של האיט-גירלז משחרר אותן זו באחר זו, נערת הזוהר מהניינטיז מצליחה להישאר רלוונטית יותר מתמיד. איך היא עושה את זה? מסתבר שבכלל מבלי להתאמץ. אם יש דבר אחד שתעשיית האופנה אוהבת במיוחד זו אדישות, וסוויני ניחנה בתכונה הזו בכמויות מסחריות. הדוגמנית לשעבר, והשחקנית-מעצבת בהווה פשוט משקיעה את האנרגיות בעשייה ובדברים שמעניינים אותה. תצוגות אופנה וניימדרופינג הרבה פחות עושים לה את זה, ולכן היא משתדלת להתנזר מהם ככל האפשר.

לפעמים נדמה כי ככל סוויני מקיימת יחסים הפוכים עם התעשייה – ככל שהיא יותר אדישה לה, כך התעשייה מעריצה אותה יותר. את מעמדה כאייקון אופנה רכשה סוויני בזכות דברים נוספים כמובן, כמו היופי האנדרוגיני, חוש הטעם המפותח, הסגנון המקורי והלא מתאמץ והיכולת המופלאה לזהות טרנדים עוד לפני שהם יודעים שהם כאלה (אך כמו אייקון אופנה אמיתית, ברגע שהם הופכים לנחלת הכלל, סוויני מפתחת אליהם אלרגיה). מעצבים ובתי אופנה כמו מרק ג'ייקובס, מיו מיו וקלואה יודעים להעריך רוח מקורית כאשר הם נתקלים באחת כזו, ולכן אין פלא שהם חשקו בשיתופי פעולה כאלה ואחרים עם סוויני. בעידן בו נערות הזוהר החדשות הן למעשה נשורת של תוכניות ריאליטי, סוויני מוכיחה כי הקונספט המקורי של נערת ה'איט' אולי אינו ריק מתוכן אחרי הכל.