קייטי פוגרטי, אמריקאית בת 21, נודעה בתעשיית האופנה בזכות עיני כחול-ים, שיער חום חלק וחיוך מתוק, אבל גם בזכות תקרית מסוימת ומביכה למדי מימי ראשית הקריירה שלה כדוגמנית חסרת ניסיון. בספטמבר 2008 היא מעדה על המסלול בתצוגת פראדה, נעזרה ביושבי השורה הראשונה, ניסתה להמשיך את הצעידה על העקבים הגבוהים, מעדה שוב, ובסופו של דבר, פשוט הסירה אותם והמשיכה לצעוד יחפה. בזכות התקרית המביכה למדי היא הגיעה לכותרות, אבל במקרה שלה, הפרסום השלילי התגלה כמשתלם. פוגרטי לוהקה לשורה של קמפיינים בפרופיל גבוה, הפקות אדיטוריאליות ותצוגות. היום היא ניצבת עם שתי רגליים מוצקות על קרקע התעשייה, וגם עם עקבים גבוהים (אבל מודה שהיא מתפללת לפני כל יציאה למסלול).
הדוגמנית נולדה באוגוסט 1992 בסנט לואיס, עיר הבייסבול השוכנת על גדת נהר המיסיסיפי במדינת מיזורי במערב התיכון האמריקאי. בילדותה לבשה בעיקר את מדי בית הספר הקתולי שלה ומכנסי כדורסל ולא הבינה שום דבר באופנה. כל זה השתנה כשבגיל 13 התגלתה בזמן קניות בקניון על ידי ג'ף ומרי קלארק מסוכנות מאת'ר מודל מנג'מנט (Mother Model Management), סוכנות המתמחה בגילוי פנים חדשות והכשרה ראשונית, והחלה לדגמן באופן מקומי. ב- 2008, בהיותה בת 16, חתמה על חוזה בסוכנות בסוכנות נקסט (Next) בניו יורק ובספטמבר אותה השנה השיקה קריירת מסלול בינלאומית עם תצוגות האביב של ג'יל סטיוארט, מרק ג'ייקובס, פילוסופי, אלברטה פראטי ואונה טיטל בניו יורק. הטיסה לניו יורק אז, הייתה גם הטיסה הראשונה בחייה. בין התצוגות והחזרות, היא הכינה שיעורים.
הנפילה בתצוגת פראדה במילאנו מאוחר יותר הייתה מדוברת למדי, אבל לא מנעה ממיוצ'ה פראדה המעצבת העומדת בראש בית האופנה - לשכור אותה כפני מיו מיו, הליין הצעיר יותר של בית אופנת העל האיטלקי. בהמשך, היא לוהקה לתצוגת הוא קוטור של ולנטינו וצולמה על ידי מריו טסטינו לקמפיין דולצ'ה וגבאנה. ב- 2009 היא סגרה את תצוגת רוברטו קוואלי במילאנו והשתתפה בתצוגות DKNY, אוסקר דה לה רנטה, דולצ'ה וגבאנה, ולנטינו ושאנל. ב-2010 כבר דיגמנה לקמפיין הסתיו של סוניה ריקל, וב- 2011 לקמפיין האביב של רוברטו קוואלי.
ב- 2010, עם סיום התיכון, פוגרטי עברה לניו יורק ומצאה את העיר הגדולה בדיוק לטעמה; היא לא אוהבת לנהוג, נהנית ללכת ברגל, אוהבת נוף אורבני ושמחה לא להשתעמם אף פעם. נסיעות שינו אותה, והיא למדה להכיר את תרבויות ספרד, איטליה, צרפת, גרמניה ואפילו סין. עם זאת, היא מציינת שבזכות הנסיעות היא למדה להעריך את אמריקה יותר ועבורה היא הבית שלה לתמיד. אופנה עבורה היא סוג של אמנות והיא שמחה שהיא חלק מן התעשייה.
כשהיא לא בנסיעות עבודה, הדוגמנית המתוקשרת מחלקת את זמנה בין סיינט לואיס וניו יורק. ובזמנה הפנוי היא נהנית מ"מופע שנות השבעים", כדורסל, אפייה ובישול. בנסיעות היא מנסה להכיר וללמוד הכנת כל מיני מאכלים שונים (בישול הוא אמצעי מצוין מבחינתה להפגת מתחים). היא עוד לא החליטה מה תעשה לאחר הדוגמנות, אבל משתעשעת עם כמה רעיונות - סופרת, פסיכיאטרית, שפית, מבקרת מסעדות, מגלה דוגמניות, או אשת טלוויזיה. את הסטייל שלה היא מגדירה כפשוט, שיקי, קל, עם קצת אדג'. בקיצור, סטייל של דוגמנית מחוץ למסלול
