פריז מתעוררת לעוד יום קר של תחילת מרץ, כשהמעלות צונחות להן באי נחת אל מתחת לאפס; קבלת פנים צוננת במיוחד לבוקר הנרגש של סיסליה בונסטרום. המעצבת השבדית של הלייבל הצרפתי זאדיג אנד ולטייר, מתארגת לקראת תצוגת האופנה הראשונה בחיי המותג, שהתקיימה במסגרת שבוע האופנה האחרון בפריז.
"כשאתה עורך תצוגת אופנה, אתה יודע שתחטוף ביקורת. אתה נחשף כולך באינטימיות שנמשכת דקות ארוכות ומציג את כל מה שעבדת עליו במשך חצי השנה האחרונה. כמובן שהייתי מאוד עצבנית", מתוודה בונסטרום בראיון מיוחד שנערך עמה בסטודיו העיצוב של המותג בעיר האורות, יממה לאחר התצוגה המתוקשרת. "וגם יש הבדל בין זאדיג אנד ולטייר, לבין שאר אופנת העל שמציגה בפריז [לואי ויטון, דיור וכדומה א.ר.]. שבוע האופנה בפריז הוא מאוד חזק והתחרות קשה. חששתי מהביקורות, אבל בחיים צריך להיענות לאתגרים. ניסיתי ליהנות, אבל אני רגילה להיות בשליטה על הכל אני בוחרת את החומרים, את הצבעים, את הדיטיילים והגזרות, וגם את הדוגמניות והמוזיקה לתצוגה. ואז אתה מגיע לרגע האמת והדוגמניות יוצאות למסלול ואני נשארת לבד מאחורי הקלעים וזה חלק מאוד מתסכל. נותרתי מאחור ולא יכולתי לשלוט בזה יותר. לקונטרול פריק כמוני זה היה מאוד קשה".
אבל החששות שאף אחד לא יבוא והדוגמניות יאחרו התבדו, ובסופו של דבר הביקורות היו אוהדות. בונסטרום שמחה על כך שנראה שהמסר שניסתה להעביר הובן. המותג שמקדש את הלוק הרוקיסטי, המשלב בין חולצת טי פשוטה לסריגי קשמיר יוקרתיים, עושה את זה גם הפעם כל כך נכון, עד שאי אפשר שלא לתהות האם זה מה שחלם הדי סלימן להציג לאיב סן לורן באותו שבוע אופנה במקום המראה הלא בוגר של נערות רוק "מחוצ'קנות" של סן לורן, אלה של זאדיג אנד ולטייר נשאו מבט של רוק אצילי.
העקרונות המקודשים של זאדיג אנד ולטייר, שכוללים את גישת הרוקנרול וסגנון אנדרוגיני, קיבלו על המסלול אינטרפרטציות מרעננות. בונסטרום היממה בחליפות הדוקות, בשמלות קטיפה בצבע ירוק עמוק או אדום חזק, באוברולים מעור וכמובן בסריגי קשמיר, שהפעם עברו תהליך הרתחה, שסופו בסוודרים שנראים כשמיכת אוברסייז. השילוב של ניטים על קטיפה, מכנסוני עור קצרצרים וקצב תופים עם שירה צרפתית הביא לתצוגה שהייתה לא פחות מקסומה.
המותג הוקם בשנת 1997 על ידי תיירי גילייר (יחד עם בנו של אחד משני המייסדים של לקסוט). בונסטרום, יפהפייה שבדית בשנות ה-40 המוקדמות לחייה, נכנסה למשבצת המעצבת ב-2003 ושילבה בו גם ליין גברים חדש. "ההכנות לתצוגת אופנה ראשונה הייתה חוויה חדשה בשבילי, מכיוון שאנחנו חברה שאוהבת להתרכז במוצרים, בבגדים שלא יוצאים מהאופנה", היא מספרת על השינויים שמתרחשים בזאדיג אנד ולטייר. "הפעם היה כיף להסתכל יותר קדימה והייתי חייבת לחשוב על הסילואט ולא רק על הבגד. עוד לפני ששמעתי על השיר החדש ששיחרר דיוויד בואי, מצאתי תמונות ישנות שלו לובש אוברולים, חליפות כסופות וסוודרים מלורקס. הוא היווה השראה ללוק האנדרוגיני של הקולקציה, וכך היה קל לעצב את כל החליפות. אני אוהבת את האספקט של גברי ונשי בבגדים. לפעמים ככל שאת גברית יותר את יכולה להיות סקסית יותר כאשה".
למרות שרוקנרול כמעט תמיד מחייב ג'ינס, ברוח התקופה האחרונה שבה הדנים מתקשה למצוא דרך להתבלט, כמעט ולא נראו ג'ינסים על המסלול. "בקולקציית החורף עיצבתי ג'ינסים קרועים ומשומשים שלא הוצגו על המסלול, אבל הג'ינס תמיד יישאר פריט חשוב בארון שלך. לעונה הבאה המראה ימשיך להיות מאוד משומש ולקיץ הבא אולי אלך גם על ג'ינס לבן שמסתיים בקו שמתחת לברך. זה יכול להיות מעניין".
למרות שבונסטרום עדיין לא הספיקה לבקר בסניף הישראלי של זאדיג וולטייר בכיכר המדינה, היא חובבת חופשות עבריות וכבר נפשה בישראל מספר פעמים בעבר, בין היתר בתל אביב ובאילת. "בישראל אהבתי בעיקר את האנשים, הם מאוד כיפיים. נראה שהם לא נקשרים לדברים. קשה לחיות בכזו סביבה לפעמים, כשאתה יכול להרגיש מאויים. זה הופך את הישראלים לקוליים ונראה שהם בעיקר רוצים לעשות כיף".
