כעת מתברר מדוע אושיית הרוק קורטני לאב הייתה אחת הבודדות שהריעה למעצב הדי סלימן לאחר שנחשפה הקולקציה לחורף 2013-14 של בית האופנה סן לורן פריז (לשעבר איב סן לורן). לאב, יחד עם עוד אמני מוזיקה נוספים קים גורדון, אריאל פינק ומרילין מנסון - מככבת בפרויקט המוזיקה של בית האופנה. זהו קמפיין תדמיתי, המשלב בין פריטים קבועים בקולקציה לעיצובים עונתיים, שנועד לחזק את הקשר בין סן לורן לסצינת הרוק. אגב, על פי המגזין Dazed and Confused, האמנים סגננו את עצמם בצילומים, כדי לבטא את טעמם האישי.
כל התמונות צולמו על ידי סלימן עצמו, שבחמש השנים שעברו מאז עזב את קו הגברים של בית האופנה כריסטיאן דיור ועד שנכנס אל סן לורן בשנה שעברה, התמקד בצילום ובתיעוד של סצינת המוזיקה האלטרנטיבית בארצות הברית ובבריטניה. הוא אף ייסד בלוג אינטרנטי בשם Rock Dairy.
בדומה לשלוש הקולקציות שהציג הדי סלימן עד כה עבור סן לורן, אשר זכו לתגובות מעורבות וקיצוניות מצד מבקרי האופנה, הפרויקט הנוכחי מייצג איכויות שנויות במחלוקת. למרות השמות הגדולים השזורים בו והצילומים הספוגים באווירה של אגביות המטושטשת בזכות חשיבות עצמית מופרזת, הוא נעדר כל טעם של המצאה חדשה.
ניכר שסלימן פועל לשחזר את כל המהלכים שהביאו אותו למעמד של כוכב בסיבוב הקודם שלו כמנהל אמנותי, מבלי לקחת בחשבון שעבר מעל לעשור מאז שהציג מוזות שדופות ותמהיל של גראנג' אגרסיבי ואופנה גבוהה (אפילו קונספט החנויות החדש של סן לורן דומה לחנויות של דיור הום).
להוציא את הקשר בין איב סן לורן האיש למוזיקאים בעבר, הדי סלימן נוקט באותה שיטת מיתוג ובאותה שפה אסתטית שאפיינה את תקופתו בדיור הום. כבר בראשית העשור הקודם הוא יצר קשר תמאטי, פיזי ומצולם, בין בגדי הקולקציה שעיצב לרוקרים נוסח פיט דוהרטי, דיוויד בואי ובק (האחרון אף הצטלם לאחרונה עבור סן לורן). מעבר לכך, למרות שזו הפעם הראשונה בה סלימן מעצב עבור נשים (להוציא קפסולה קטנה של פריטי דיור הום מחוייטים עבור נשים), התוצאה עדיין פורטת בדייקנות מוגזמת על נימי הסגנון שייסד בעצמו לפני שנים. למעשה, בהיעדר הכותרת "סן לורן פריז" המתנוססת על הצילומים עצמם, ספק אם מישהו היה יכול להבחין בין עבודתו דאז לעבודתו הנוכחית.
הבעיה עם מהלך כזה, שמהדהד מהלכים קודמים שנעשו בבית אופנה אחר, ושאינו מתחשב בשם המתנוסס מעל לדלת הכניסה, קשורה לאופן בו הוא מסרס את רוח הנעורים, הצמא להתחדשות (כמו גם הצמא למציאה של צללית חדשה בכל עונה) השלובים בשמו של סן לורן. אלו הם ערכי מפתח שנכון לרגע זה אינם מקבלים מקום ראוי בין פרצופו העגמומי של מנסון, והפוזה המעושה והשרועה על הרצפה, המוגזמת כל כך, של לאב.