"רציתי לבדוק איזו אישה מגיעה אלי. להכיר אותה", מציין מעצב האופנה נתיב יוחאי. בשנה החולפת היו לו מספר הזדמנויות כדי להבין אל מי הוא פונה ומי רוצה לפנות אליו. אחרי שעבד במשך כעשור וחצי בשורה של מותגי אופנה מוכרים, האחרון בהם מאוזנר, ואחרי שהקים יחד עם אילנה ברקוביץ' מותג אופנה שהתעתד לפעול בשיטה של מכירות גרילה נקודתיות (אשר סיים את התנהלותו במאבק מתוקשר כעבור חודשים ספורים), עכשיו הוא פועל כדי להתבסס. יוחאי חנך בעונה הקודמת קו מוכן ללבישה הנושא את ראשי תיבות שמו באנגלית, והחל את דרכו תחת אותו קונספט של מכירות נקודתיות. עם זאת, ולמרות שבתחילה הגה רעיון נטול חנות, לפני ימים ספורים פתח בוטיק ראשון בלב תל אביב. לשאלה מה גרם לשינוי באסטרטגיה הוא משיב בתשובה משוייפת היטב: "ההשקה הראשונה הייתה מוצלחת מאוד והיו דרישות לקהל. כאן [בחנות ל.ש.] אני מבסס את הקו המשני שלי, ובסטודיו אמשיך לקבל לקוחות שמעוניינות בשירות של חייט אישי".
בדומה לקולקציה הראשונה, גם זו לקיץ 2013 מבהירה היטב יוחאי יודע לאזן בין אופנה מעוצבת, שיש לה מגע של יוצר מאחוריה, ומנגד, שיש לה ערכים של לבישו?ת העולים בקנה אחד עם בגדי מסחריים. כפי שמדגימה חליפה גברית רפויה, שבבד העשיר שלה משולבים סיבי לורקס מתכתיים, הוא מגלה ידענות טוטאלית ברקיחת פריטי לבוש, ומרבית העיצובים גם אם הם מהדהדים מגמות כאלו ואחרות ורעיונות שנצפו אצל מעצבי על עשויים בדקדקנות.
"אני רק רוצה לברוח מהמראה של הדודה", הוא מספר על הכוונה הסגנונית המובילה את הקולקציה. זו מחולקת לשתי קבוצות עיקריות האחת פונה לשעות הערב וכוללת שמלות משי מודפסות בפראות או שמלות העשויות תחרה נוכחית ועתירת פיסולים, ואילו השנייה מכוונת אל שעות היום, כאשר מערכות לבוש מתואמות כפיג'מה של מכנסיים וחולצה בהדפס תואם או חולצות מכופתרות העשויות אורגנזת מש, מהוות בה את עיקר ההיצע המחייב.
מעבר לחלוקה הקלאסית, ניכר שאפשר לדון בקולקציה בדרך אחרת בין פרטי העור המרכיבים אותה, לרבות חצאית עיפרון בעלת שסע הבנוי מרוכסן או ז'קט אופנוענים אלסטי, המשלב בין אריג לעור כפפות שחור, לבין שאר העיצובים שבה. בשיחה מתגלה שפריטי העור הם חלק מכוונה לפרוץ לחו"ל. "הבנתי מהאנשים שמייצגים אותי במילאנו, ברוקרים שהתחלתי לעבוד איתם, שכדי להיכנס לשוק הזה אני צריך להתמקד בקטגוריה אחת. אז החלטתי להתמקד בפריטי העור". היכן היעד הרצוי? ובכן, לאו דווקא אירופה. "הייתי רוצה להגיע למדינות ערב, לאמירויות. שם יודעים להעריך עיצוב". אולם, יש גם קוץ. "בגלל שהם לא יקנו Made in Israel, אני מתכוון לתפור באיטליה ובאיסטנבול".
יוחאי רוצה ליצור בגדים סוחפים. מינון הדרמה לא נפקד מהקולקציה הזו, וניכר שהוא נזהר זהירות יתרה מלגעת בממוצע. חצאית מקסי ארוכה ופריכה, העשויה בד בטקסטורה מוטבעת ותלת מימדית של פיפטה, או שמלה הקורצת באיזשהו אופן לעיצובים של גוטייה עבור מדונה, המורכבת ממחוך בולט ופיסות של בד שקוף, מספקות כיסוי לכוונה המוצהרת.
"אלו ההחלטות שלי, לטוב ולרע", הוא מציין על ההבדל המהותי בין להיות אדון למותג לבין לעבוד תחת מותג של מישהו אחר. "שם הייתי צריך להישען על פלטפורמה קיימת. זו האישה שלהם, לא שלי. אני לא בהכרח מזדהה אתה, אבל צריך להתאים את עצמי אליה". כעת, בין אם חו"ל ובין אם תל אביב, נרקם סיפור אחר לגמרי.
טווח מחירים: 650 - 4,000 שקלים
נתיב יוחאי. פרישמן 76, תל אביב.