"היא עבדה בסדר, אבל השכונה, Prenzlauer Berg, כבר לא מתאימה כל כך", מספרת מאיה בש, שפתחה בשנה שעברה חנות בברלין על הסיבות שהובילו להחלטה לסגור אותה. "האיזור הפך להיות דומה בסגנון לנווה צדק, וזה פחות מתאים לנו. החלטנו לעבור לקונספט אחר, עד שנמצא לוקיישן מתאים יותר בעיר. הקיץ נעבוד בפורמט של חנויות פופ-אפ, שהראשונה מתוכננת בהמבורג".
בחנות המעצבת בתל אביב חלון הראווה מקרין בשורות מבטיחות יותר. חולצה מכופתרת אפורה וקצרה, שנתפרה מבד המודפס במעין דמויות קומיקס ילדותיות בכוונה, ניצבת בחזית. במבט ראשון היא מפתיעה מאוד, ונדמית כנטע זר ביחס לרזומה המאופק והמרוסן של המעצבת. מסתבר, שזהו אחד הפריטים מתוך מקבץ הכולל עליוניות וחלקים תחתונים שנוצר מתוך שיתוף פעולה עם האמנית הרב תחומית זויה צ'רקסקי. "ראיתי הרבה אנשים ברחוב לובשים את הבגדים שלי ורציתי לתעד אותם", מספרת בש ומגלה על ידי כך כי כל אחת מ-12 הדמויות שצויירו והודפסו על בדים בסופו של דבר, מייצגת לקוח אחר, ואפשר לזהות פריטים מתוך הקולקציה עצמה שקיבלו ביטוי מאוייר. "מתוך כל הדמויות שזויה ציירה, בסוף בחרתי בכאלה שיש בהן גם מימד חלוצי". אותו מימד אגב, מקבל ביטוי בקולקציה גם בזכות פלטת צבעים כל-ישראלית של כחול רויאל וחאקי, או פריטים כמו מכנסיים קצרים, החובקים את הירך במכפלת גומי.
הדמויות על הפריטים הנבחרים, ששורטטו בקווים שחורים, מוסיפות מימד פופ-ארט קריקטורי לקולקציה כולה. לפתע הסבר החמור שאפיין את כתב ידה של בש, מפנה את מקומו לרוח אחרת, אולי אף משוחררת יותר. "אצלי בדרך כלל זה לא הבד, הרי אני משתמשת בבדים מוכרים העשויים כותנה וכדומה, אלא הגזרה. הפעם הפניתי את המבט לפני השטח".
ייתכן, שאותו עיסוק במרקם הביא אותה לשלב לראשונה גם קבוצת סריגי רשת קלילים, העשויים כותנה או פשתן, הנסרגים במכונה ידנית. דווקא כשהם מוצעים חסרי שרוולים, כגופיות ארוכות ורכות המזמנות את הגוף להציץ מבעדן, הם מגלים את הכוח היוניסקסי האצור בהם. כוח המהווה חלק בלתי נפרד מהיצירה של בש, שמתחילת הדרך פנתה לשני המינים.
מחירים לדוגמא: מכנסיים : 490-590 שקלים; חולצות:230-590 שקלים; חצאיות: 570 שקלים.
מאיה בש. ברזילי 13, תל אביב.
