וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"לאנשים נמאס להיראות כמו אחרים"

לירוי שופן

2.5.2013 / 13:59

מדוע לפתוח חנות קונספט ייחודית ועצמאית דווקא בזמן של משבר כלכלי ודווקא כשרשתות האופנה נוגסות בכל חלקה טובה? ראיון עם המייסדת של מיזם האופנה המסקרן בפריז

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
חנות הקונספט החדשה The Broken Arm. אנטיתזה לאופנה מהירה/מערכת וואלה, צילום מסך

"לאנשים נמאס ממוצרים רשתיים. הם באיכות גרועה והמחירים שלהם ממשיכים לעלות", קובעת נחרצות אנאיס לפארג', שיחד עם שני שותפים חנכה בתחילת השנה האחרונה את The Broken Arm, אחת מחנויות הקונספט המסקרנות שנפתחו בפריז. "אנשים לא רוצים רק מחיר זול, אלא גם מוצר טוב, כזה ששומר על יחס טוב בין הערך שלו, לסטייל ואיכות. אחרי הכול הרשתות עד כה מציעות את אותם המוצרים והמון אנשים לובשים את אותה השמלה ברחוב. לאנשים נמאס להיראות כמו אחרים. הם רוצים סגנון אישי יותר והם מתחילים לחפש מותגים ייחודיים יותר".

ואכן, The Broken Arm מתגלה כאנטיתזה לאופנה המסחרית, המקדונלדסית וחסרת הנשמה, ששוטפת את עיר האורות. במקום המואר ורחב הידיים, שכולל גם בית קפה המתמחה באוכל פשוט ומעולה, שהישיבה בו נעשית בשולחנות משותפים, נמכרות קולקציות מעצבים ושאר חפצים שמכולם עולה גישת סגנון חיים עירונית, אינטלקטואלית ומהוקצעת. מצד אחד, עיצובים קונספטואליים של מעצב בגדי הגברים פטריק ארוול, מנגד – מהדורות נדירות של נעלי נייקי או ספרי עיצוב שנועדו לרבוץ על שולחן קפה ולא להיפתח לעולם.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
מבחר אינטלקטואלי. The Broken Arm/מערכת וואלה, צילום מסך

לשלישיה שעומדת מאחורי The broken Arm, הכוללת מלבד את לפארג' גם את גיום שטיינמנץ ורומאן ג'וסט (הנמצאים בשנות ה-30 לחייהם), קשר מלא משמעות לאופנה. בשנת 2009 הקימו יחד עם חברים נוספים מעין קולקטיב, שבא לידי ביטוי במגזין אינטרנטי מסקרן ופופולרי הנושא את השם עם המצלול המדבק De Jeunes Gens Modernes, המציע תכנים בצרפתית ובאנגלית. מה שמאפיין את האתר, מלבד עיסוק באופנה משובחת שנעה ממעצבי על ועד מעצבים קטנים, עלומים וניסיוניים, הוא התעסקות בסגנון חיים במובן הרחב יותר, והוא מפגיש בין אין ספור תחומים משיקים, נוסח תרבות וקולינריה.

שלא במקרה, בחרו השלושה למקם את חנות הקונספט החדשה ועתירת הכוונות בשכונת המארה העליון, ברחוב שקט יחסית הצופה אל גינה רחבה, הרחק מגדודי התיירים. "בשבילנו זה האיזור בו אנחנו חיים ומסתובבים, אוכלים, פוגשים חברים. זה כמו כפר קטן. יש בו חיי שכונה. זה לא כמו רובעים אחרים בפריז, יש בו משהו אינטימי".

עוד בוואלה!

רוצים להנות מאינטרנט מהיר וחבילת טלווזיה בזול? זה אפשרי!

לכתבה המלאה
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
אנאיס לפארג', גיום שטיינמנץ ורומאן ג'וסט/מערכת וואלה, צילום מסך

"אנחנו שונים מקולט", היא משווה בין הפרויקט שלה לבין חנות הקונספט המפורסמת ביותר של פריז, הממוקמת בלב ההומה של העיר, בשיחה טלפונית מהחנות עצמה. "אנחנו לא קולט ולא רוצים להיות. בפריז יש מקום לכמה חנויות קונספט. קולט היא בהחלט הגדולה מכולן והיא עשתה משהו נפלא. היא התחילה מהפכה. אנחנו קטנים בהרבה, בגודל שמתאים לבני אדם". לפארג' מציינת בהקשר זה גם את חנות הקונספט מרסי, שכוללת גם היא קהל נאמן ובית קפה שוקק אינטלקטואלים או ניאו-היפסטרים. "המשותף לשלוש החנויות הוא שרואים מבעדן את האנשים שעומדים מאחוריהן, והם אלו שנותנים להן את אופי הייחודי שלהן".

אתם שלישיה שהתחילה מאתר אופנה. למה דווקא לפתוח חנות?
"את המגזין המקוון הקמנו עם חברים נוספים, כמעין קולקטיב. גיום, רומאן ואני רצינו ללכת רחוק יותר ולהציג את סגנון החיים שלנו, שבא לידי ביטוי באתר, גם באופן פיזי. יש חפיפה בין הקהל שקורא את האתר וזה שמגיע לחנות. יש למעשה מיקס טוב של אנשים שבאים לחנות שלנו. מצד אחד, הרבה אנשים שגרים באיזור, או בפריז בכלל, וגם לא מעט לקוחות בינלאומיים."

בהתחשב בתקופה הכלכלית, זהו לא תזמון מוזר לפתוח חנות בת שתי קומות, שיש לה גם בית קפה צמוד?
"זה לא היה קל בכלל מהבחינה הכלכלית. עבדנו על הפרויקט הזה כשנתיים, וידענו שאנחנו רוצים מרחב כזה, ושאנחנו צריכים חנות בסדר גודל כזה כדי לבטא ולהביע את סגנון החיים והמעצבים שאנחנו רוצים לארח אצלנו. יש שיגידו שזה גדול מידי, אבל עשינו את זה בסופו של דבר".

המעצב סדריק שרלייר, לשעבר מבית האופנה קשארל, אמר עליכם שאתם "מייצגים בחנות דור חדש של צרכנים". מה זה אומר בעצם?
"זה אכן דור חדש של צרכנים. אנחנו מרגישים שהלקוחות שלנו רוצים את אותם הדברים שאנחנו רוצים, כלומר הדרך בה אנחנו צורכים אופנה ולייף סטייל. מצד אחד, שאנחנו מתעניינים בשילוב בין פריטים יומיומיים לפריטים מעוצבים וייחודיים, שהיצירתיות בולטת בהם. מצד שני, זה קשור גם לאופן בו אנחנו קונים. שאנחנו שמים לב לחומרים, לערך של הדברים לתחושה שהדברים שמעוררים בנו. זה לא רק מעשה של רכישה אלא דרך חיים".

ובדרך הזו למכור אופנה?
"שלושתינו איננו מפריז במקור, אלא מערים קטנות מרחבי צרפת. גדלנו במקום שנמצאת בו רק חנות מולטי-ברנד [חנות המחזיקה מספר מותגים] או כלבו טובה אחת, כזו שידועה בכל העיר. מה שהיה חשוב בה, מלבד מה שהיא מוכרת, זה הבעלים שעומדים מאחוריה, כי האישיות שלו ניכרת בכל פינה בחנות. אתה אפילו יכול להרגיש שכשהוא קונה את הסחורה, הוא מכיר אותך כלקוח קבוע. זו מערכת יחסים. הוא לא רק מוכר מוצרים, אלא הוא גם משוחח איתך. זה מה שאנחנו רוצים להיות, לחלוק חפצים ופריטי מעצבים ולהציג ללקוחות את הסיפור העונתי של כל מעצב. כמו שאנחנו בעצם שואפים לעשות במגזין האינטרנטי שלנו".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
מתוך האתר De Jeunes Gens Modernes. קולקטיב של שוחרי אופנה/מערכת וואלה, צילום מסך

אני מודה שהשם לא מעורר בהכרח אסוציאציות של שופינג. למה דווקא "היד השבורה"?
"זה למעשה רפרנס לעבודת אמנות 'רדי מייד' של מרסל דושאן, שהציגה יעה שלג ונשאה את השם 'ההקדמה ליד השבורה', כמעין ציון המשלב בין הציפייה לשלג למה שעלול להתרחש בעקבותיו, הקדמה מרגשת ליד השבורה שמסמלת גם דאגה. רומאן הוא זה מאיתנו שהציע את השם. יש לו רקע באמנות כמי שעבד בגלריה לאמנות".

אתם עובדים בשלישיה. נשמע לי לא פשוט לנהל ככה עסק. למעשה, נשמע לי כמעט בלתי אפשרי.
"יש לנו נקודת מבט דומה, ואנחנו מכירים אחד את השני מאוד טוב. שלושתינו גם חולקים השקפה משותפת. אנחנו כמובן יכולים להתווכח אבל בסופו של דבר הדיאלוג הזה מפרה, גם אם יש מריבות. החברות שלנו מאוד חזקה ובסופו של דבר אנחנו מגיעים למקום טוב יותר".

איך אתם מחלקים בינכם את העבודה?
"על הקניינות אנחנו עובדים במשותף. גם את בגדי הנשים וגם את בגדי הגברים. אנחנו גם בוחרים ביחד איך להציג את הדברים בחנות. את האדמיניסצטרציה של העסק לעומת זאת, אנחנו מחלקים ביננו".

איך זה לפתוח חנות כזו בעידן בו הרשתות נוגסות בכל פינה?
"בפריז זה קורה גם. הרשתות לוקחות המון מקום. אבל אני חושבת שבסופו של דבר שני הדברים יכולים לחיות ביחד".

אני חושב שמקום כמו שלכם מבטא חיפוש אחר אותנטיות שאבדה באופנה
"המקום שלנו הוא בפרופיל נמוך כי רצינו להדגיש את המעצבים והמותגים שאנחנו מחזיקים".

מעניין בעיני שהרשת החדשה של H&M, שנקראת & other stories, מכוונת אל קהל היעד שאתם בסופו של דבר מייצגים
"הרשתות מתחילות להציע משהו קטן יותר, בוטיקי יותר. הן מנסות ליצור זהות של מותג".

ואם מדברים עם זהות של מותג, איך החלטתם אילו מעצבים נכנסים לחנות שלכם?
"אלו מעצבים או מנהלים אמנותיים של מותגים שאנחנו מעריכים, שאנחנו אוהבים את העבודה שלהם. יש לנו 10 מעצבים לנשים ו-10 מעצבים לגברים. זה לא הרבה בהשוואה לחנויות קונספט אחרות. הסיבה היא שאנחנו לא מחזיקים פריט או שניים מכל קולקציה אלא חלק יותר גדול מתוכה. כלומר, פחות מותגים ולהביא נתח גדול יותר של כל אחד מהם, כדי שנוכל לשקף את הסיפור העונתי של כל קולקציה. לכן אנחנו בוחרים בהדפסים הנועזים יותר, בצבעים הייחודיים שבחר המעצב לעונה".

ולסיום, את יכולה לציין מעצבים שאת מעריכה במיוחד?
"זו שאלה קשה. אני כמובן יכולה לדבר רק בשם עצמי. אני אוהבת את פריטי העור של איזק ריינה. הוא עבד בהרמס והדברים שלו מאוד טהורים, פשוטים ועם זאת מתוחכמים. וחוץ מזה, אני מאוד אוהבת את סלין, בגלל הגזרות והנפחים".

The Broken Arm. 12, rue Perrée
75003 Paris, France

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
אין תמונה/מערכת וואלה, צילום מסך
  • עוד באותו נושא:
  • פריז

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully