אין דבר רגיל במותג האופנה מוסלין ברודרס. אפילו הריאיון שמתקיים לרגל השקת הקולקציה הרביעית במספר של המותג הקולקטיבי, מתנהל בצורה שונה. מצד אחד, בסטודיו הממוקם בדרום תל אביב נמצאת צלע אחת המעצב יען לוי. מצד שני, מבעד לעדשת סלולרי ובשיחת וידאו טראנס-אטלנטית מניו יורק, נמצאת צלע שניה המעצבת תמר לוית. בתוך מעגל השיחה הזה, שמתנהל בדינמיקה חצי-וירטואלית מקרטעת, מנסים השניים לענות על השאלה הראשונה שבוערת, עוד לפני שעוסקים במשמעויות של בגדים רדיקליים מדוע נטשה לאחרונה הצלע השלישית של הקבוצה, נדב סווטלוף?
"זה לא קרה כל כך מהר", מסבירה לוית את התהליך שבעקבותיו החליט סווטלוף, שיחד איתם ייסד את המוסלין ברודרס כמותג אלטרנטיבי בעל גישת יוניסקס מובהקת לפני כשנה וחצי, לעזוב. "זה התחיל לפני מספר חודשים. נדב היה בברלין עם הקולקציה [בניסיון להציג אותה בחו"ל ל.ש.], וכשהוא חזר ארצה דיברנו על המתח שמצטבר, על האינטנסיביות ועל החברות ביננו. אתה מבין, ה'מוסלין ברודרס' היו קבוצה עוד לפני שהקמנו את המותג. הוא החליט שהוא עוזב. החלטנו שאנחנו, אני ויען, נמשיך עם המותג, וששלושתנו נמשיך עם החברות".
לדבריהם, העובדה שעבדו בשלישיה שמתוכה לוי ולוית הם זוג, לא הייתה הקטליזטור לפרידה ההדדית. "זה הכי בא ממקום של אורח חיים אינטנסיבי", מסביר לוי. "אתה עסוק בקולקציה הבאה, ובפרויקטים בלתי פוסקים, וזה גובה מחיר. אני חושב שאצל שלושתינו זה הגיע לסף שבירה. היינו בסטייט אוף מיינד לסגור את המותג, כי העזיבה שלו ערערה על כל ההבנות שקבענו בהתחלה. זה מאוד קשה בלי נדב. הקריאייטיב שלנו כשלישייה היה מעולה".
אולי פשוט קולקטיבים, כמו המותג שלכם, שנועד לשתף שלושה מעצבים יחד, הם רעיון יפה שלא נועד לעבוד במציאות?
"אני יכול להעיד שכן. בעשייה שלנו יש תמיד חשיבה של קולקטיב, גם אם אנחנו שניים. תראה, חשבנו מה לעשות עם השם ועם הלוגו, שהוא מייצג את התפתחות הספרה שלוש. החלטנו להשאיר אותו כי אנחנו מרגישים שגם אם אנחנו עכשיו שניים, אנחנו כן משאירים מקום לשיתופי פעולה. במילים אחרות, הסימן השלישי בלוגו נשאר פתוח לאנשים נוספים. המוסלין ברודרס זו מחשבה שגדולה מאיתנו".
"אני חושבת שזה מה שאנחנו מנסים לפצח", מצטרפת לוית. "אנחנו מאמינים במחשבות שיש בכמה מוחות".
כמעט מהרגע הראשון, הגישה של המוסלין ברודרס, שהייתה חפה מחנפנות, התנצלות או ערכים של אופנת יוקרה, משכה אליהם תשומת לב יוצאת מגדר הרגיל בקרב הגרעין הקשה של אנשי האופנה. בתוך תרבות שמכרה את עצמה לרשתות או למעצבים שמדברים בנשימה אחת על 'נשיות חזקה ושמלות כלה', הם סיפקו אלטרנטיבה, ובכל חזית אפשרית: במקום חנות מצועצעת הם מכרו את הבגדים רק בימי חמישי, ובסטודיו עצמו; במקום בגדים שמלווים את קו מתאר הגוף צלליות אוברסייז, שספק מונחות על הגוף, ספק מרחפות מעליו; במקום אמירה מגדרית ברורה עמימות מכוונת ביחס לשאלה 'מי אמור ללבוש מה?'.
"הם מוצאים הרבה צבע, תעוזה", מנסה להסביר לוית מה מושך אליהם לקוחות למרות שבגדי המותג, פשוטו כמשמעו, קשים להשגה. "יש משהו בגישה היוניסקסית שמאוד קולע. תראה, הקולקציה הזו [קיץ 2013 ל.ש.] יצאה באיחור, וקיבלנו עד עכשיו פניות ששאלו מה קורה איתה. זה נתן לנו בוסט להמשיך בכל זאת. גם העובדה שהפריטים הראשונים שנמכרים מכל קולקציה הם המופרעים יותר, מעודדת. בעונה שעברה היו אלה מכנסיים עם הדפס בננות".
עוד עונה, פחות שותף
אבל עם הקולקציה הרביעית, ופחות שותף אחד, המוסלין ברודרס הם לא מה שהיו בתחילה. נדמה ששניהם מבינים שאם נקודת הפתיחה הייתה "אקספרימנט שאנשים הגיבו אליו טוב", הרי כדי לבסס עסק, העבודה חייבת להיות שיטתית ולא רק מתנגדת; מקורית, אבל גם מבוססת. "העונה עבדנו מאוד מאוד מסודר", מספר לוי. "הכנו דוגמאות, והלכנו לתופרת שמתמחה בהם, ואז עשינו עליהם שינויים, ורק אחר כך העברנו אותם למתפרה לייצור מסודר. נגמרו הימים שבהם אנחנו צצים במתפרה עם גזרות ורוצים מוצר מוגמר". עוד הם מגלים כי בקרוב הם עתידים לחנוך פלטפורמה אינטרנטית לממכר הפריטים, וכי הם צפויים לשתף פעולה עם מתחם 'בית בנמל' של קום איל פו.
הקטלוג העונתי, שיש בו מצד אחד נראות גדולה של הפריטים עצמם ומנגד אווירת שטות מתעתעת, מבהיר את עומק השינוי. בניגוד לקטלוגים קודמים, אשר עלתה מתוכם בעיקר תחושה עזה של ניסיון אמנותי מוזר נוסח גברים מאופרים בכבדות בשמלות שמש, זה הנוכחי מאופיין בגישה מעודנת יותר. ייתכן שהעובדה שהצטרפה אליהם הצלמת רוני כנעני, כמוח נוסף, סייעה לערוך את הרעיונות לכדי תמונות ברורות. לראייה התוצאה, שיש בה מצד אחד בזיק של סוריאליזם, שונה במובהק מכל דבר שהמותג הנפיק עד כה. היא נותנת מקום ליצירה עצמה, ומציגה אותה בבהירות, ולא נכנעת לדחף מרדני המבקש בכל מחיר להעמיד אמירה משונה בנוף האופנה הישראלית.
ובכל זאת, הגשה מדויקת יותר אינה באה על חשבונה של תעוזה; אלה הם עדיין בגדים לאנשים שמביטים על החיים מחרכים אלטרנטיביים ושמתנהלים בנפרד מהזרם המרכזי. חולצה מכופתרת דקה, שמגלה שוליים ארוגים נוסח ז'קט ספורט, נתפרה מבד ירוק-כתום, זרחני ופרחוני למחצה, המזכיר בובו-שיק נוסח המהגרים האפריקאים הידועים בחליפות צבעוניות והמקושטות. "הבד הזה התחיל בעצם את הקולקציה. זה היה בד שעורר בנו דחייה ומשיכה בלתי מוסברת. מצאנו את עצמנו אומרים זה מגעיל אותי אבל אני נמשך לזה".
מעבר לטקסטורות נשכניות, כמו חולצת קופסא שנתפרה מבד שמכוסה בהתזות צבע רנדומליות או חולצת טי המאופיינת בהדפס אדום-לבן של משבצות דמקה המתפתחות לחברבורות נמר, יש נרטיב ספורטיבי מובהק לקולקציה. חצאית שק עצומה, נאספת למשל באמצעות שרוכי גומי, המייצרים בבד כיווצים המזוהים בדרך כלל עם בגדים אתלטיים. מנגד, מכנסיים קצרים, שמוצעים בגזרה מחויטת היטב, עוצבו כמכנסוני-ריצה נוסטלגיים שמכפלתם מעוגלת, והם חושפים על ידי כך יותר עור מכפי שאי פעם העזו השניים להציע. "זה דומה לבוקסרים הצבאיים שהיו לאבא שלי", חושפת לוית. "אני חושבת שזה מעין Hot pants".
לפעמים אתם אומרים לעצמכם "אולי אנחנו רדיקליים מידי?"
"אנחנו לא מרגישים שאנחנו רדיקליים. אנחנו עושים את מה שאנחנו מאמינים בו", אומר לוי, ולוית מצטרפת "מה שמבאס בישראל זה שזו חברה מאוד חד גונית. אין כאן המון פתיחות להרבה דברים. אבל מה שמרענן בארץ זה שאפשר לעשות הרבה דברים ולהיות חדשני גם מבלי להפסיד. הסיכון שכרוך בניסיונות הוא מאוד קטן. מבחינתנו לא המצאנו שום דבר. גם לא הצמדנו לעצמנו את הכינוי 'רדיקליים'. אנחנו לא עושים דברים מתוך רצון לבלוט, אולי קצת לזעזע".
למה הכוונה?
"כלומר, לשבש לאנשים את התפיסה. להראות שבגד הוא לא רק פרקטיקה. אומרים לנו כל הזמן 'זה גדול ולא מחמיא' או 'רק שמנות או רזות מאוד יכולות ללבוש את זה'. אנחנו אומרים אולי פשוט תלבשו את הבגד ותראו איך הוא גורם לכם להרגיש".
אבל בכל זאת שילבתם מכנסונים סקסיים בקולקציה
"גם סקסי זה חדש עבורנו. כי המטרה היא לערער גם על היסודות שלך עצמך. חוץ מזה, אחרי שצעקת מהגג את האג'נדה שלך, אתה מבין שאתה יכול להתרגש גם מדברים קטנים יותר".
טווח מחיר: 350 900 שקלים
טלפון להזמנות: 052-3216899