בכניסה לבוטיק של המעצבת אליאן סטולרו עומדת בודדת ושקטה על במה מאולתרת קטנה שמלת כלה לבנה. זהו מחזה בלתי רגיל. אמנם סטולרו ממוקמת בצפון רחוב דיזנגוף, איזור המשובץ באין ספור מעצבי שמלות כלה, אבל בעשר השנים האחרונות מעולם לא נראתה אצלה שמלה לבנה מהסוג הזה בחלון הראווה או בכלל. האם הגיע הזמן לשינוי כיוון אצל המעצבת הוותיקה?
"כשהתחלתי לעבוד הייתי עושה שמלות כלה, אבל כשעברתי לבוטיק הזה, לפני 12 שנים, הפסקתי. לא רציתי להיות אחת משורה בלתי נגמרת של מעצבים שמתעסקים בתחום הזה", סטולרו מציינת. "לעבוד עם כלות זה סגנון אחר לגמרי של מכירה. זה לא התאים לי אז". ובכן, מה השתנה היום? האם זהו מהלך שיש לו רקע כלכלי? סטולרו מתעקשת שלא, גם אם נחמד לה להתרענן. "לאחרונה התבקשתי מבנות של לקוחות ותיקות שלי. אבל זהו תהליך שונה, שאינו כרוך באינספור השוואות. אלו בנות שמכירות את הסגנון שלי ויודעות מראש שהן רוצות שאני אכין להן את השמלה. אנחנו לא רוצים להיכנס למלכודת [שוק הכלות ל.ש.]. אני לא רוצה להיות 'מעצבת שמלות כלה'".
בהתחשב בכלות שכרגע נטעמות במשורה, האם לאור הנטישה ההמונית בשנה החולפת של מותגים ומעצבים את רחוב דיזנגוף (אחת האחרונות הייתה של "גרטרוד"), סטולרו מתכוונת להתחדש גם במיקום? "אנחנו לא מדיסון אווניו ולא רחוב סן הונורה בפריז. זה דיזנגוף. ניסיתי לחשוב באמת מה הוא המקום לאופנה בארץ. אני באמת לא יודעת. מי שמגיע לאיזור כאן, מחפש בגדים לאירועים, ולנו יש קהל נאמן", היא קובעת ומסרבת להצטרף לשיחות הערות בברנז'ת האופנה על מות הרחוב.
מכל מקום, קולקציית הקיץ החדשה נאמנה לעצמה. "תמיד אהבתי ג'ינג'יות. הבת שלי שאלה אותי 'האם אני ג'ינג'ית?' ומפה זה התגלגל. דיברנו על אופי ג'ינג'י וראינו סרטים על בילבי, ואז חשבתי על הקולקציה ועל השאלה 'מה מתאים לג'ינג'יות ומה לא?'. הרי בלונדיניות נחשבות כ'יפות', והשחרחרות הן ה'אקזוטיות', ולג'ינג'יות אין תווית כזו, אם כי כשהן גדלות הן הופכות להיות הנשים שמסובבות את הראש, נשים עם נוכחות. הגעתי למסקנה, שבניגוד לעבר, הכל אפשרי והכל מתאים לרעמת השיער האדומה-כתומה, אפילו בגדים אדומים".
אלא שהקולקציה מתפזרת תחת הנחות היסוד האלו, וכמו ההחלטה שהכל מתאים לג'ינג'יות, גם בה יש אין ספור כיוונים. בניגוד לתפיסה המיושנת, קולקציה לא חייבת להיות הומוגנית או סדורה, אבל ספק אם יש איזשהו הבדל מהותי בינה לבין הקודמות לה, את אותו גן ג'ינג'י שהופך אותה לחד פעמית בהיסטוריה של המעצבת. למעשה, היא פועלת כאוסף להיטים קל לשמיעה. חליפות הקיץ המפוארות של המעצבת, המוגשות בהדפסים דיגיטליים פרחוניים רוויים וזרחניים (המזכירים מצד אחד את ז'יבנשי, ומנגד את עבודתה של המעצבת הבריטית מרי קטרנצו), תפורות לעילא ומתאימות לצו הזמן, ועדיין, כמו כל ניגון חוזר, הן מסעירות פחות מבעבר; מנגד, מול החיוניות הבוטנית, אפשר למנות שמלות ערב עתירות נוכחות הפורטות על הנוסחה המנצחת הקושרת הדפסים חייתיים, משי ורקמת אבנים מעודנת או מערכות לבוש משורטטות העשויות תחרת ענק לבנה, המצליבות קלאסיקה עם רוח מודרנית חדה.
את תשומת הלב גורפים דווקא דגמים העשויים בד קנבס מחופספס שגזורים קרוב יותר אל הגוף, ומשלבים שרוכי עור במיקומים אסטרטגיים או פיסות עור בגימור בועות, המפרים את ההילה הארסיטוקרטית והמוכרת המקיפה את השאר. אחרי הכל, ג'ינג'יות נמצאות תמיד היכן שפחות מצפים להן.
אליאן סטולרו. דיזנגוף 253, תל אביב
טווח מחירים: 950 - 9,500 שקלים
