הרצפה היא רצפת בטון חמורת סבר, ובמת התצוגה המרכזי עשויה עץ פשוט, שנמשח בלכה כהה מעט; למראה חלל המכירה הזה, ספק האם מעצב הנעליים עודד ארמה היה יכול לבחור בסביבה בעלת אופי מנוגד יותר ליצירות העונתיות שלו. אבל דווקא הקונטרסט, מעצים את העיצובים עצמם - נעליים וסנדלים שנתפרו מעורות רוויים בצבע וגוון וגורם להם לזרוח בלב החנות, עוד לפני שאפילו מספיקים להבחין בפרט כזה או אחר שנשתל על פני השטח שלהם.
החנות נפתחה לראשונה בשבוע שעבר, בלב תל אביב, בחלל ששימש עד לאחרונה כחדר התצוגה של מעצב שמלות הכלה יואב ריש. "זה משהו שרציתי הרבה זמן", מספר ארמה, שמאז שהשיק את המותג הנושא את שמו ב-2010 התמקד בעיקר במכירה במסגרת הסטודיו שלו או בחנויות מעצבים מקומיות. "החיפוש אחר חנות, אחר נקודת מכירה קבועה ומרכזית, התחיל למעשה אחרי שפתחתי פופ-אפ לפני מספר חודשים בדיזנגוף סנטר. זו פעם ראשונה שראיתי שהנעליים שלי מצליחות להחזיק חנות. עד היום, כל קניין היה רוכש 2-3 דגמים מתוך הקולקציה, ולקהל לא הייתה יכולה להיות למעשה חוויה של מותג. הגיע הזמן שיהיה בית למותג".
ארמה צודק בדבר אחד חשוב. השפה העיצובית שלו קולחת בצורה טובה ומשכנעת פי כמה כאשר הדגמים מקובצים יחדיו, זה לצד זה. מלבד הגוונים העזים שהוא עושה בהם שימוש, בין אם מדובר בנעל חצאית מזמש פוקסיה זרחני או נעלי אוקספורד מחודדות בצהוב-קנרית, אפשר להבחין בתרומה הייחודית שלו לשוק מעצבי הנעליים הישראליים, שהתפתח התפתחות יתרה בשלוש השנים האחרונות. בזמן ששמה של התעשייה הקטנה יצא למרחקים בעיקר בגלל הדמיון העז בין עבודות של מעצבי נעליים שונים, הודות למגבלות טכניות ומחסור באימומים, ארמה יצר שפה מובחנת. הסוליות שטוחות לגמרי והסגנון כללי מתיישב על אמצע הסקאלה נשי-גברי, כפי שמדגם גם העיצוב החדש לעונה נעלי מוקסין מחודדות לנשים, המשלבות בחרטומן סרט סאטן מבריק.
"באופי המותג נעוצות הסוליות השטוחות", מציין המעצב, שהחל את דרכו, אחרי לימודים בשנקר, בעיצוב נעלי גברים וזלג אל הארון נשי עונות ספורות לאחר מכן. "מאוד חשוב לי שבחנות יהיו נעליים לנשים, נעליים גברים, וגם כל מה שנמצא באמצע", הוא מרמז על נעליים שמנמנות בחרטום מעוגל, שהן למעשה נגזרת של מגפיים צבאיים. אלו תוכננו במקור לגברים, אך זכו בסופו של דבר גם בגרסה לנשים. דגם חדש יחסית של סניקרס שטוחות בסוליות גומי, שמכוסה טלאי עור מעוגלים וילדותיים, מיועד לעבור תהליך הפוך.
החנות מסמלת גם הכרעה. אחרי שגישש בשוק חו"ל במשך תקופה, והשתתף במספר תערוכות בניו יורק ובפריז ("זה הביא לכמה הזמנות"), החליט בינתיים להשהות את החלומות על הנמצא מעבר לאטלנטי. "מבחינתי יותר ריאלי להשקיע בשוק המקומי". כשהוא נשאל האם הוא מתכוון ללכת בדרכה של המעצבת שני בר, שפתחה בשנה שעברה חנות בברלין, ארמה מציין שלבינתיים הוא חוזה עוד חנות אחת למותג בתל אביב, לכל היותר.
קולקציה, כמו כל קולקציה, מגלה את התפרים המחברים בין הפרטים המרכיבים אותה. בנקודה הזו, שיאה של עונת הקיץ, אפשר לזהות גם נקודות של מאבק בגישה, שבסופו תוכרע הדרך. האם פניו של ארמה לפיתוח עיצובים יוצאים מן הכלל, כמו סנדלים כמעט-אתניים, הסרוגים בעבודת יד (בשיתוף אדווה ברונר)?; או דווקא לפיתוח דגמים מסחריים יותר, כמו נעל שמנמנה בסוליית פלטפורמה מוקצפת ומחורצת, שבגרסה הגברית, בה הסוליה עשויה שכבות שחורות-לבנות, היא מהדהדת את אחד הלהיטים של פראדה מהעונות האחרונות (ומצניעה על ידי כך את זווית הראייה הייחודית של ארמה)? החנות, שעתידה להיות כר המכירות העיקרי של המעצב, בוודאי תסייע לו להכריע ולהבין את טעמו ואת טעם הקהל. כך או אחרת, נדמה שיש בה מספיק מקום לחלומות, כמו קו נעלי כלות או קולקציית חורף שתכלול גם מגפיים של ממש.
עודד ארמה. מסריק 19, תל אביב
מחירים: 550 980 שקלים
