אפשר לומר לא מעט דברים על קולקציית הגברים של בית אלכסנדר מקווין לקיץ 2014, מלבד שהייתה מלאת חיים. זהו כמובן לא דבר רע בהכרח; הרי מקווין, וגם שרה בורטון המעצבת שנכנסה לנעליו לאחר שהתאבד אינם חוששים מהמורבידי. אחרי הכל, גולגולת אדם נעשתה לסימן המזוהה ביותר עם הבית.
אם הקולקציה הקודמת הייתה כולה נפנוף ביכולות חייטות, והציעה מכלול מפעים (טכנית ואסתטית) של חליפות ומעילים עליונים, זו הנוכחית התחילה בדיוק מהנקודה ההפוכה מראה בהיר וצרוב שמש, עשוי שכבות-שכבות מפורקות וצלליות רכות של בלייזרים לא מבוטנים ומכנסיים רחבים בקו השוק. הדגש היה על פני השטח, ומהבחינה הזו הוצע עושר גדול מתחרות אנגליות וצרפתיות שנתפרו לכדי מערכות לבוש מתואמות, דרך בדי משי מתנפנפים וכלה בהדפסים נעלמים של גולגולות. זו הייתה גותיקה בלבן ושנהב.
בחלקה השני של התצוגה, התהפכו היוצרות. את מקומן של השכבות המדובללות בכוונה תפסו חליפות שהעצימו את צללית המאה ה-18, עם קו מותניים מפוסל שיוצר אשליה של טורסו הדוק יותר ואגן מעוגל. אבל בורטון סילקה במחי יד את הנוסטלגיה כשהעלתה למסלול בלייזרים ארוכים ונטולי שרוולים או בהתאם לרצון להתבונן על חזית הבגד עיצובים שנתפרו מבדים מודפסים ובדי ז'קארד בדוגמאות מפושטות יותר או פחות.
עוד על שבוע האופנה בלונדון לקיץ 2014:
הבוקרים הסקסיים של טופמן
הפרובוקטור התורן של שבוע האופנה
