"בחו"ל מעצבים עושים תצוגות בחללים עשירים בתוכן תרבותי, ובישראל זה לדעתי החלל המדהים ביותר שיש, מה גם שהוא מאוד תל אביבי", הסבירה יפעת אירני, האחראית על השיווק והאסטרטגיה בפקטורי 54, שניות לפני שהחלה תצוגת האופנה שהעלתה הבוקר (ראשון) רשת ייבוא אופנת היוקרה, מדוע בחרו לקיים אותה דווקא במוזיאון תל אביב.
מעבר לעובדה שמדובר במיקום שמאפשר לא מעט פעלולי מסלול הדוגמנים והדוגמניות ירדו אל הקהל כשהם פוסעים במעברים משופעים ומעבר לעובדה שהחלל עצמו כלל גם תמונת ענק ומפוארת למדי של האמן רוי ליכטנשטיין, מה שלא ציינה אירני היה נושא הבידול. בעוד שתצוגות אופנה בארץ נעשות לאירוע פחות ופחות נדיר, הרי שרובן שייכות בדרך כלל למותגים מסחריים המוניים המוכרים את מרכולתם במחירים נמוכים יחסית. פקטורי 54, שמייבאים ארצה שמות כוולנטינו או ג'ורג'יו ארמני, פונים לפלח שוק אחר לגמרי ולכן נדרשים להקיף את עצמם בתפאורה ייחודית יותר. ומה ייחודי יותר מבית ליצירות אמנות חד פעמיות?
גם אם לא מכריעים בשאלה האם אופנה היא אמנות או לא, והאם הפריטים של פקטורי 54 עצמם נופלים להגדרה אמנות (אחרי הכל, קשה לומר זאת על הקו המסחרי כל כך של מייקל קורס), הרשת ביקשה להציב רף גבוה ובאופן כללי ניכר שהצליחה. למרות קונספט התצוגה המשונה למדי הרי במקום הוצגה תערובת ייבוא של שלל מותגים ולא עבודה של מעצב אחד זו הייתה אחת הפעמים הבודדות שפריטים שמדוברים ללא הרף במגזיני אופנה זרים מוצגים בארץ תחת הפקה נרחבת ומול קהל רב (שכלל, כצפוי, גם לא מעט ידוענים מהשורה הראשונה, לרבות ריטה ואחרות).
מתוקף כך שבתי האופנה הגדולים הציגו את הקולקציות לחורף 2013-14 כבר לפני חצי שנה, זוהי למעשה חשיפה שנייה של הפריטים; חלקם, וזה המקום לציין, שייכים למותגים חדשים עבור פקטורי 54, בין היתר בית האופנה הצרפתי קרבן, המותג הבריטי ג'וזף ובית האופנה הצרפתי קנזו. "הייתה לנו תמיכה מלאה של בתי האופנה", מספרת אירני. "חלקם שלחו לנו סמפלים ודוגמאות מקוריות מתצוגות האופנה שלהם, אפילו שהדגמים המוזמנים עתידים להגיע רק מאוחר יותר בעונה".
כפועל יוצא מתוך הנקודה האחרונה, עלה על המסלול מספר לא קטן של עיצובים סנסציוניים, הרחוקים מהרוח המסחרית ששולטת לרוב במותגי יבוא. למרות אורך התצוגה המוגזם ולמרות שחלק הארי של עיצובי הגברים התמקד בעיקר בחליפות כהות ושמרניות למדי, מהקהל לא נחסכו הבזקים של אופנה פזרנית ונוצצת - למשל, שמלת ערב שחורה, ארוכה ועתירת שסעים של ורסוס (הקו המשני של ורסצ'ה), הנרכסת באמצעות סיכות ביטחון זהובות; מעיל שרלינג שחור וארוך לגברים, ששוליו כוסו בפסי עור דקים ומבריקים, של אמפוריו ארמני; או מעילי פרווה, חלקם בצבעים מאירי עיניים, של ג'אסט קוואלי.
אבל במציאות המוכרת, האם יש מקום לחיים במוזיאון ולאופנה ראוותנית? "זה שוק שקיים בעולם ופחות בארץ", מודה אירני, אבל באותה הנשימה מבהירה את השינוי שמתרחש. לראייה, פקטורי 54 בעצמם נטשו את האסטרטגיה שאפיינה אותם בתחילת דרכם, לפני כעשור, והפכו בשלוש השנים האחרונות מיבואנים של פריטי לוגו שוליים של מותגים משניים ליבואנים המתמקדים בחוד החנית של האופנה העכשווית המוכנה ללבישה, עם תמהיל הכולל פריטים יקרים יותר ומסחריים פחות מבעבר.
"מתפתחת פה מודעות. אנחנו יודעים שאנשים לא בונים את כל המלתחה שלהם אצלנו, אבל הם כן בוחרים מתוכה פריטים שילוו אותם. בכלל, הקהל בגלל האינטרנט והרשתות החברתיות נחשף לדברים יותר קיצוניים מבחינה אופנתית. אנחנו שמים לב שהקהל מתרגל. המטרה היא לחשוף את המעצבים המעניינים".
התצוגה, שהייתה יותר מכל מפגן כוח, הוכיחה דבר אחד ברור פקטורי 54, שאפילו עמלים באופן לא רשמי על פלטפורמת מכירה מקוונת בימים אלה, מבקשים לנכס לעצמם לגמרי את המרחב שהיה שייך בעבר למוסדות מיושנים ולא רלוונטיים נוסח כיכר המדינה בתל אביב. גם הם מבינים, תוך השתלטות על עוד ועוד מותגים זרים (האחרון, אגב, היה טומי הילפיגר), שמתפתחת בימים אלה אופציה אחרת מלבד רשתות אופנה זולות בארץ והם פועלים לבסס את עצמם כהזדמנות הזו ממש. לפעמים, מרוב דיבור על מחאות חברתיות, לא שמים לב למהפכות נגד שקורמות עור וגידים בשקט מנקר עיניים.