לפני מספר עונות, באחת מתצוגות האופנה הגדולות באירופה, החליט סטייליסט מוכשר להעלות אל מסלול תצוגת האופנה דוגמן בחולצה מכופתרת וחליפה. את העניבה, בוודאי פרט חשוב בהופעה גברית מצוחצחת מאז מדים צבאיים נעשו לחליפות המוכרות כיום, הוא השאיר על רצפת חדר העריכה. הרעיון תפס ברגע. מדיור ועד לאחרונת רשתות האופנה, כולם בחרו להיפטר מקישוט המשי העודף, והעדיפו את שורת הכפתורים והצווארון בחולצה גלויים לגמרי.
במבט לאחור מתברר, שזוהי לא גחמה של טעם מינימליסטי. זה היה ניסיון לקחת דבר מקובע, שגם נחשב למבוגר יחסית, ולנסות להציג אותו מזווית רעננה. חליפה ללא עניבה הוא רעיון סוחף וצעיר מכפי שנדמה בתחילה, וסביר להניח שזו הסיבה לכך שהמהלך הסגנוני הזה צלח מעבר לכל הציפיות.
כעת, כשכל תשומת הלב מרוכזת בחולצה המכופתרת, שניצבת עירומה, הגיע הזמן לטפל גם בה. ואם לשפוט על פי הקולקציות לחורף 2013-14 ולקיץ 2014, מסתבר שזהו טיפול רדיקלי מאין כמוהו אחרי שנישקו לשלום את העניבה, החולצה הגברית המכופתרת, לב ההופעה המחויטת, פשוט הוצאה להורג.
בגדים מחוייטים, שמושרשים במסורת הצבאית לא פחות מבמשרד, הם קודם כל בגדים רשמיים. בעוד שבעבר הדבר היחיד שהיה יכול ללוות נאמנה מכנסיים אלגנטיים או בלייזר מוקפד הייתה חולצת כפתורים מעומלנת היטב (או סריג הדוק במקרים מסוימים), הרי שבהווה מעצבים עושים ככל שביכולתם כדי למצוא לה תחליף ראוי. הם תרים אחר חולצה אלטרנטיבית שתהיה מספיק מהודרת, מספיק פרקטית, אולם שלא תכלול ולו רפרנס אחד לחולצה הקלאסית. אלבר אלבז, המנהל האמנותי של בית האופנה לנווין, דיבר על הצורך בצורת התלבשות אחרת כשציין בעצמו כי הדור החדש נזקק לחליפות חדשות, שונות מאלו שלבש אביו או סבו. אולי זו הסיבה שלא חשש להציג בתצוגה לקיץ 2014 דוגמנים שלא לבשו דבר מתחת לבלייזרים מחוייטים. לעיתים צריך להרוס את היסודות לפני שמניחים עליהם דבר.
למרות שהיא מבהירה את הנקודה היטב, ההצעה של לנווין אינה באמת פרקטית. החיפושים אחר יורשת בעיצומם. מתוקף אין ספור הרעיונות שצצים עכשיו לאוויר עולם האופנה, הצורה שמבקשת לרשת את המכופתרת עדיין אינה מוגדרת לגמרי, אבל יש לה כבר סימני היכר היא נלבשת דרך הראש ויש לך צללית מרובעת, אולי גם גברית למדי. ברוב המקרים אפשר לזהות הכלאה בין איכויות ויזואליות של חולצת טי, לחומרים שמזכירים בניקיונם לבוש פורמלי, מאריגי כותנה ופשתן ועד בדים נוקשים יותר. אלו הן למעשה מעין עליוניות ('טו?פ?ים') בשרוולים קצרים או ארוכים שיכולים לשמש כבסיס איתן לחליפה של ממש. בניגוד למגמת חולצת הטי הפשוטה עם החליפה שפרחה בשנות ה-80 וה-90, כאן אין הכוונה להפחית בערך ההידור של ההופעה, אם כי למצוא לו אפיקים נוספים.
אפשר להצביע על אין ספור גרסאות; בזמן שדולצ'ה וגבאנה יצרו בשתי הקולקציות האחרונות מעין חולצות טי פריכות, שמאופיינות בקו כתפיים שמוט ושרוולים באורך המרפק, בקו העילי של קלווין קליין ובדיור הצעידו דוגמנים בעליוניות ניאופרין שעליהן הודפסו אלמנטים גראפיים. גם מותגים הנחשבים כשייכים לזרם המכונה קונטמפוררי לא נותרו אדישים. במותג השוודי אקנה סטודיו למשל, הציגו בקיץ האחרון חולצת טי בשרוולים קצרים ובגזרת אוברסייז נדיבה, שנגזרה מבד המשמש לחולצות מכופתרות.
את אחד התחליפים הנועזים יותר לחולצה המכופתרת סיפק קו הגברים של בלנסיאגה. מלבד העובדה שבקולקציה לחורף הקרוב אף אחד מהדוגמנים, שעל רגליהם היו מכנסיים מחויטים רחבים המיוחד, לא לבש חולצה מכופתרת, הוצגה גם עליונית שמסכמת היטב את הלך הרוח, ושיש לה כל מה שצריך כדי להוות אלטרנטיבה נטולת כפתורים. היא נגזרה ממה שנדמה כבד חליפות אפור עשוי צמר קר, ונראתה כה מהודרת ומאורגנת, שכלל לא היה נדמה שחסר לדוגמן משהו. להפך, ניכר שהוא הרוויח מראה מלוטש ומודרני פי כמה.
אם נפטר ההמון או לפחות המקורבים לתעשיית האופנה - מהצורך בעניבה, אין סיבה שמערכת לבוש המורכבת ממכנסיים מחוייטים וטו?פ? לא תהפוך לבון טון. ובכלל, עם התנודה של האופנה הגברית אל אופק ספורטיבי יותר, ניכר שאין מתאים יותר מהרעיונות המדוברים. הרי בסופו של דבר, הרבה יותר קל להתארגן איתם בבוקר.
