לבן כמו מסך קולנוע: שבוע האופנה בניו יורק לקיץ 2014

עוד לא עברה מחצית משבוע האופנה בניו יורק, שנפתח ביום חמישי האחרון, וכבר אפשר למנות מעל ל-20 תצוגות או פרזנטציות שנפתחו במערכת לבוש לבנה, או שאותה מערכת לבוש כוללת לפחות פריט מרכזי אחד בלבן. גם אם בשבוע שעבר חברת הגוונים למעצבים פנטון הכריזה על הצבעים הפופולריים לעונת הקיץ הבאה, ונקבה בכחול בינוני (Dazzling Blue) כגוון החשוב ביותר, ניכר שעד כה הבכורה שמורה לצחור מכולם.

גם אם לבן הוא המפתח, הפעם הוא משמש לא רק למטרות של רעננות קיצית בהירה, אלא גם כמסך קולנוע שעליו המעצבים יכולים להקרין או להחצין שלל רעיונות. לצד שלל אריגים חלקים, טקסטורות, ובעיקר דוגמאות גראפיות מהונדסות, ממשיכות להתנגד לצו המינימליזם שנעשה פופולרי בשנים האחרונות.

באפקט שנעשה על דרך הניגוד, היריעות הלבנות על המסלולים הפנו את תשומת הלב לפיתוח ההולך והגובר של הצללית העכשווית באופנה. עליוניות מפוסלות, המאופיינות בשרוולים גליליים, כמו גם ז'קטים קופסתיים, חלקם קצרצרים וחלקם בפרופורציות נדיבות במיוחד, ממשיכים את ההתעקשות ההולכת והגוברת של המעצבים לכל מה שמגלה התרחקות ממתארו הטבעי של הגוף. יחד עם מכנסיים קלים ורחבים במיוחד – מגמה המאפיינת גם קולקציות גברים רבות – מנוסח ברגעים אלה ממש האוברסייז החדש.

אלכסנדר וונג ניצל את הדיון המדומיין הזה בפרופורציות כדי להחצין איזשהו מינימליזם שמעלה בתודעה את עבודתו של הלמוט לאנג. פלטת צבעים נוקשה של שחור-אפור-לבן, שילוב בין מחויטים לבגדים ספורטיביים, ואפילו שימוש מוחצן בלוגו שמו – בדומה לפריטי הלוגו של שנות ה-90 – חוללו קולקציה צעירה מאוד, לבטח מלאה בלהיטים, אבל שהתקשתה לשחזר את הדרמה הדחוסה מהעונה הקודמת.

שימוש מרוכך יותר בצלליות קופסא אפיין את פראבל גורונג, אחד המעצבים הבולטים בסצינה האמריקאית בשלוש השנים האחרונות ונוכח קבוע על השטיחים האדומים. את השימוש בהדפסים דיגיטליים קליידוסקופים וסימטריים המעצב הניו יורקי מיתן בקולקציה לקיץ 2014, ובמקומם קידם צבעוניות פסטל ועיטורים פרחוניים גראפיים, שהשאירו הרבה מקום לצללית עקרונית של כתפיים מעוגלות וחצאיות עיפרון ארוכות במיוחד. למרות שהיו מבקרי אופנה שמצאו דמיון בין הקולקציה הזו לעבודה של רף סימונס לדיור, סביר שהיא מגלה דמיון גדול יותר דווקא לעבודה של מיוצ'ה פראדה.

מעיל טרנץ' במראה צבאי מעל לשמלת ערב נוצצת היה יכול להיות רעיון מוזר במקצת, אבל ג'ייסון וו הוכיח שגישה כזו יכולה דווקא להפיח אנרגיה צעירה יותר בעיצובים פומפוזיים. כל המוטיבים של ההוט קוטור הצרפתי (משחקי שקיפות, תחרות ומיני מלמלות), עולם אהוב במיוחד על המעצב האמריקאי דווקא, ניכרו גם הפעם, אך תוך איזון בלתי פוסק עם חומרי יומיום. סריג דייגים ענק בכחול צי, כיסה שמלת אורגנזה מרשרשת ומשובצת וחליפות בבלייזרים נטולי שרוולים צעדו בסמיכות לשמלות אמפייר מפוארות, מראות שגם מעצב שמכוון באופן בוטה לאירועים הוליוודים יכול מידי פעם להניח לדוושת קלישאות היוקרה.

אבל הבכורה שייכת לבינתיים למישהו אחר. סביר להניח שלא במקרה בחרו הקברניטים של קבוצת קרינג (לשעבר קבוצת גוצ'י, אחת הקבוצות הכלכליות החזקות בתעשיית האופנה) לרכוש מניות במותג של ג'וזף אלטוזארה, שנוסד בסך הכל ב-2008. זו לא תהיה היסחפות דרמטית להכריז שהוא בוודאי המעצב המבטיח ביותר שיצא מניו יורק מאז מרק ג'ייקובס (אלטוזארה, אגב, התמחה בין היתר אצל ג'ייקובס). אחרי הכל, הוא פשוט יודע לרקוח כשפים ולהפוך שלל בדים וחומרים המזוהים עם מדי עבודה לכדי יצירות הנשיות והאלגנטיות ביותר שניתן להעלות על הדעת.

פונצ'ו לבן המקושט כטלית בפסים שחורים שנלבש מעל לחצאית דגמחית למראה, או גופיית גרסי דקה, שחלקה העליון חלק וחלקה התחתון מעוצב כחולצה מכופתרת או כחצאית משי בוהקת, מצביעים על השעטנז הנינוח והמתוחכם של אלטוזארה. כדי להוסיף למראות הקלילים-לכאורה מעט עוקצנות, מערכות לבוש רבות על המסלול כללו גם שסעים עמוקים במיוחד. הרי אין כמו מעט אוויר כדי להשיג רעננות.