באמצע חודש יולי האחרון פנו אלי מטעם וואלה! אופנה ושאלו האם אני מוכן לשמש כעורך אורח באתר. היו לא מעט סיבות לסרב, וכולן מטעמים של לחץ וקוצר זמן שבוע האופנה בניו יורק, בו השתתפתי, יועד לתחילת ספטמבר ועוד היה לא מעט להשלים בקולקציה, מה גם שאת כל תקופת החגים הייתי אמור לבלות במנהטן; שנית, היה גם את עניין היקף העבודה להעמיד לפחות שישה אייטמים שונים מהותית זה מזה, אבל שיהיו קשורים קונספטואלית אחד עם השני.
אבל החלטתי לומר כן, ולנסות לראות איך הדברים נראים מהצד השני. החלטתי שגם לאתר אני אביא את מה שמקסים אותי ביצירת אופנה בכלל פנטזיות. לא רק במובן של תשוקה, אלא גם של חופש יצירתי או בכלל השאלה מה היא אופנה פנטסטית.
מנקודת המוצא הזו, יחד עם הצוות של וואלה! אופנה, רצנו קדימה. ראשית לבדוק מהי פנטזיה באופנה היום. הבאתי לראיון אולפן נרחב את אחת הנשים שאני הכי אוהב בתעשייה המקומית, תמרה יובל ג'ונס, כדי לדבר על הנושא. התחלנו בשאלה מה קורה להוט קוטור (הרי כולם רואים בו את תמצית הפנטזיה), והגענו עד לג'ינס ולטי שירט ואפילו ליוקר המחייה.
החלטתי שאפשר להתנסות גם בפנטזיה בפועל. יחד עם הצלם רון קדמי והסטייליסט ראובן כהן יצרנו הפקת אופנה שמבקשת לבדוק את הגבולות המוכרים וגם לערער עליהם. לשלב בין עבודות של בוגרי שנקר, לפריטים של רשתות מסחריות, בין מראה של דוגמנית נשית (נועם פרוסט המדהימה) למראות שיש בהם גם עמימות מגדרית. להפקה צירפנו גם סרטון מייקינג אוף, שמבהיר ממה בעצם נרקמים החלומות.
הפרויקט הזה היה גם הזדמנות מצוינת לחשוף שלושה דברים נוספים את ההערכה העצומה שלי למעצב תום בראון (ביקשתי מהכתבת רוני ודנאי להכין פרופיל על ממד הפנטזיה בעבודה שלו), את חמשת הבלוגים שאני הכי אוהב וגם לחשוף איך נראתה תצוגת האופנה שלי בניו יורק מבעד למצלמת הטלפון הסלולרי שלי. הקטע האחרון היה ניסוי מעניין והזדמנות לבדוק האם הפנטזיה שאנחנו כל כך רוצים להעלות למסלול נראית כך גם מאחורי הקלעים.
תמיד צריך להמשיך לחלום.
אלון ליבנה, ספטמבר 2013