המחשבה הראשונה שעולה בראש בתום הסרט "חיי עם ליברצ'ה", המגולל את סיפורו של הפסנתרן האקסטרווגנטי, היא שמייקל דגלאס משחק הומוסקסואל כל כך טוב שזה לא ייתכן שהוא סטרייט בחיים שמחוץ למסך (ועוד אחד שנאלץ ללכת לגמילה מסקס). המחשבה השנייה שמגיחה מיד היא השתאות לנוכח ארסנל התלבושות המרהיב והנוצץ של הסרט.
האישה שעומדת מאחורי אוסף התלבושות המוצלח והמופרע של הסרט, שמתחקה אחר סגנונו חסר הגבולות של ליברצ'ה, היא מעצבת התלבושות הניו-יורקית אלן מירוז'ניק. הרזומה העשיר של מירוז'ניק בת ה-64 מונה כ-60 סרטי קולנוע, סרטי טלוויזיה וסדרות. מבין הידועים שבהם אפשר לציין את "אינסטינקט בסיסי", "נערות שעשועים" ו-"ספיד".
"חיי עם ליברצ'ה", שנחת בסוף השבוע האחרון בבתי הקולנוע בישראל, מתמקד בסיפור אהבתם של ליברצ'ה וסקוט תורסון (בגילום מלהיב של מאט דיימון). הסרט, בבימויו של במאי הקולנוע המוערך סטיבן סודרברג, מבוסס על נקודת מבטו של תורסון, הצעיר מליברצ'ה ב-40 שנים. השניים הכירו בלאס וגאס באמצע שנות השבעים בהופעה של ליברצ'ה; הפסנתרן הנודע התאהב בטורסון, הכניס אותו להתגורר בביתו ואף כמעט אימץ אותו באופן חוקי. אגב, שיאה של מערכת היחסים הסוריאליסטית בין ליברצ'ה לתורסון נרשם כאשר ליברצ'ה, שהיה מכור לניתוחים פלסטיים, שכנע את תורסון לעבור סדרת ניתוחים בשביל להידמות לו עצמו.
את כפפת הלורקס המנצנצת הרימה רשת הטלוויזיה HBO (הסרט הושק במקור כסרט טלוויזיה). עם זאת, המשמעות העיקרית של אפוטרופוס טלוויזיוני היא תקציב בסדר גודל של עשרים מיליון דולרים, תקציב של עובד במקדונלד'ס במונחים הוליוודיים. מירוז'ניק מספרת בשיחה טראנס-אטלנטית ממנהטן על האתגר שהציבה ההפקה להראות את הכל עשיר כל כך, ולהסתפק בכל זאת בפחות.
"לעשות משהו בטווח הזה בכזו תקופה קצרה כל כך ובכזה תקציב זה פשוט מדהים", מספרת מירוז'ניק בשיחת טלפון מניו יורק. "שמונה שבועות של הכנה ו-35 ימי צילום זה זמן מאוד קצר לסרט בהיקף כזה. בגלל שגם אין תקציב גדול, צריך ממש לדייק בבחירת הבדים לתלבושות וזה מאוד מאתגר. כל זה היווה אתגר ענק מה שהפך את זה לפרויקט אפילו מוצלח עוד יותר".
מה היה האתגר הגדול ביותר עבורך בסרט?
"החלק הכי מאתגר היה להתמודד עם עניין התקציב עשיתי מחקר שלם, עברתי על עשרות תמונות בשחור ולבן של לי וסקוט, ועל עבודת הבמה מאז. זכינו להיכנס לארכיון של מוזיאון ליב'רצה בדיוק בתקופה בה הוא עמד להיסגר. הם היו שם כל כך נדיבים, בארכיון יש כל תלבושת שאי פעם נלבשה על ידי ליברצ'ה וניתנה לנו האפשרות לבחון ולהביט בכל בגד ותלבושת. עם זאת, זה היה גם מעט מאיים. העבודה שהם עשו בזמנו הייתה כל כך יקרה ויוקרתית, על תלבושות מסוימות עבדו במשך שנה שלמה והן שוות מאות אלפי דולרים. חשבתי לעצמי איך אנחנו עומדים ליצור את כל זה?".
אז איך עמדתם באמת ליצור את כל זה?
"מה שעשינו קודם כל היה לבחון את השירים שליברצ'ה אמור לבצע ועל איזה פסנתר, ובעצם להתאים כל תלבושת לאותה סיטואציה. פשוט עיצבתי מתוך הקונטקסט של המקום. אף פעם זה לא היה במובן של לחקות את התלבושות המקוריות, אלא לקבל השראה ולברוא מחדש ותוך כדי להישאר נאמנה לדמויות ולסיפור. זה גם היה מאוד מאתגר, לזכור כל הזמן שמדובר בסיפור אהבה ריאליסטי בין שני אנשים אמיתיים".
אז למעשה ממש עיצבת כל תלבושת ותלבושת בסרט? לא שאלתם אף בגד מהארכיון לצורכי הסרט?
"לא הייתה בכלל אפשרות לקחת בגדים מהארכיון, בגלל שלמייקל ולליברצ'ה יש מידות שונות לחלוטין. הבגדים שעשו בזמנו לליברצ'ה היו כבדים מאוד ושקלו מאות פאונדים. הוא היה איש הרבה יותר גדול ממייקל. גם אם הם (הארכיון) היו מציעים, והם לא, זה היה מאוד מגביל את התנועה של מייקל והוא לא יכול היה להופיע ולשחק".
לאחרונה ציינת בראיונות בתקשורת הזרה ש"חיי עם ליברצ'ה" הוא הסרט הטוב ביותר שיצא לך לעבוד עליו. מדוע?
"זה הפרויקט הכי טוב שעבדתי עליו קודם כל בגלל הצוות, ג'רי, סטיבן, מייקל מאט וכולם (בהתאמה: ויינטראוב, סודרברג, דגלאס ודיימון) וכמובן הצוות שעבדתי איתו על עיצוב התלבושות. היה שיתוף פעולה מדהים וממש חגגנו כל יום מחדש. אתה לא זוכה להזדמנות כזו ולסביבה כזו כל יום".
התחלת לעבוד עם מייקל בשנת 1986 ועבדתם מאז על המון סרטים יחד. איך זה היה לעבוד איתו על הפרויקט הספציפי הזה?
"עשיתי המון סרטים עם מייקל דאגלס אבל אף אחד מהם לא היה כל כך מאתגר. הוא כל כך התרגש לקראת התפקיד הזה. מייקל ומאט התחייבו לדמויות שלהם בצורה כזו מעוררת השתאות. יצרנו קולאז' ממשי שבו מייקל הפך ללי ומאט הפך לסקוט. ברגע שהם עטו את הפאות, האיפור והתלבושות שהם מעולם לא היו קרובים בכלל ללבוש הטרנספורמציה הזו הייתה מדהימה. קרה קסם בחדר ההלבשה. זו הייתה חוויה מדהימה לצפות בזה".
היה קשה לגרום למייקל להיכנס לעורו של ליברצ'ה ולהתלבש בצורה אקסטרווגנטית כל כך?
"כשעובדים עם שחקן אז עושים את זה בבייבי סטפס. מייקל ואני העברנו שבועות ארוכים עם מעצבי השיער והאיפור לפני צילומי הסרט. זה היה הצעד הראשון. עבדנו מאוד קשה על האיפור והשיער בשביל שמייקל יאמין שהוא ליברצ'ה ושתהיה לו את החוויה ההוליסטית. כשהגענו לחדר המדידות עברנו יחד על כל התלבושות שמייקל היה אמור ללבוש. אחרי זה עשינו ניסויים עם בד מוסלין בשביל לבחון איך מייקל מסתדר עם הכל לפני התחלנו לתפור את התלבושות לבמה. מייקל היה מאוד מעורב בתהליך, הוא שם את עצמו בידינו. אנחנו היינו צריכים לוודא כל הזמן שנוח לו ושהוא מצליח להיכנס לדמות של ליברצ'ה ולהאמין שזה הוא. זו לגמרי הייתה עבודת צוות".
מה הייתה התלבושת המורכבת ביותר שהיית צריכה ליצור?
"יש לי שני חלקים לתשובה הזאת. מצד אחד דווקא התלבושות הכי מאתגרות עבורי היו בגדי הבית שלי וסקוט לבשו מדי יום. עשינו המון מחקר לפני זה, עברנו על חלוקים משנת וחולצות ספורט מ-1982. האתגר היה בלעשות משהו יפה אבל לא מתאמץ מדי. מדי יום הייתי מודאגת מחדש, אם זה טוב מספיק, אם זה יותר מדי או פחות מדי. כמובן שתלבושות הבמה היו גם מאתגרות, למרות שהן לא היו מסובכות בשבילי כמו בגדי הבית במובן הזה. כל תלבושת במה הותאמה לסצנה מוזיקלית ספציפית, אז זה היה יותר קל. אם אני צריכה להצביע על הבגד הכי מורכב אז זה הבגד האחרון שמייקל ריחף איתו על הבמה. היו בו אלמנטים פיסוליים מורכבים, המון בד והרבה עבודה הושקעה בו. בסצנה הזו היינו ממש צריכים ליצור אווירה אחרת, זו הייתה סצנת הבמה האחרונה של ליברצ'ה".