פריחות משונות, דפוסים פראיים, תצוגות אופנה שנערכות על רקע מפלים או גנים בוטאניים וצלליות שפוזלות ללא הרף אל תרבויות מסורתיות במרדף אחר האותנטיות, מעצבי האופנה מחפשים אחר האקזוטי החדש. ומה עוד יכול להיות אקזוטי, אמיתי וטבעי, בעולם כה קטן עד שכל פינה מוכרת בו? ובכן, כמעט שום דבר, למעט האינטרפטציה.
המתח בין הטבעי ולאנושי הם המסגרת העקרונית למגמה הגדולה של הקיץ הבא. חומרים מוכרים וטכניקות המבטאות אומנויות ידניות, ילידיות כמעט, מבקשים לקבל מעטה רענן. פרחים באביב, כדברי אחד הציטוטים המפורסמים בסרט "השטן לובשת פראדה", הם דבר שבשגרה, אבל עובדה שגם הם מצליחים לקבל תפנית שמשאירה אותם רלוונטיים.
זו הסיבה שלטכנולוגיה יש לא מעט מקום ביצירת טקסטורות רבות כל כך בקולקציות החדשות. היא מסוגלת לברוא חלומות חדשים. ואכן, דפוסים פרחוניים וצמחיים מופיעים ביתר שאת ובשלל טכניקות דיגיטליות, המדגישות גוונים רוויים ומלאכותיים בכוונה.
בקולקציה של פראדה לשני המינים, וכן בקולקציית הגברים של סן לורן (וגם כמובן במקומות אחרים), דוגמאות מצויירות של חולצות הוואי נוסח שנות החמישים של המאה הקודמת, מתעוררות לחיים. אבל האפקט הוא לאו דווקא אפקט חופשה נוסח טומי בהאמה. השימוש הנוכחי והדפסי הוואי עתידים להיות מגמה מסיבית בעונה הקרובה מחדד אופי אקסצנטרי, אולי אף מעט פסיכדלי. כאמור, פרשנות אדם אקספרסיוניסטית ועתירת צבע לטבע. בהקשר הזה, אגב, קל להבין את הפרחוניות בסגנון האר-נובו שקישטה נתחים גדולים מקולקציית הקיץ לנשים של גוצ'י. הדוגמאות כה עזות, עד שהן גורמות לתוכן הבנאלי לכאורה לחרוג מקווי המתאר.
הדוגמאות אינן קשורות רק אל הטבע, אלא גם אל השבטי. הסינרגיה המחברת בין העולם המתועש לעולם הילידי מייצרת, כך מקווים מעצבים רבים, ביטוי מקורי. פיבי פילו מסלין מינפה משיחות מכחול א-מורפיות כדי יצירה עמוסה ומרשרשת, שכביכול מחצינה את אותו מגע אנושי, כשבאותו הזמן ולאותה העונה ריקרדו טישי מז'יבנשי העלה על המסלול דוגמניות בטוניקות המקושטות בדוגמאות חריזה המתגבשות לכדי דוגמת מסכה.
ומי מפיק את הרווח הגדול ביותר? הנשימה. הגרפיקה הגדולה מהחיים שתאפיין את הקיץ הקרוב, שלובה בצללית נינוחה וקלה מאי פעם, שקורצת את טוניקות רפויות, שמלות כפתן וגלביות.
