טופ טן: עשרת הרגעים שעשו את 2013 בתעשייה העולמית

הרבה דרמות הציפו את תעשיית האופנה הבינלאומית השנה: גופתו של ויטוריו מיסוני אותרה לאחר התרסקות המטוס המסתורית בתחילת השנה האזרחית החדשה; פרשיית העלמות המס של דולצ'ה וגבאנה הסתכמה בגזר דין מטלטל של עונש מאסר לחמש שנים; מעצבות-על כמו אן דמולמיסטר וז'יל סנדר נטשו את בתי האופנה הקרויים על שמן; הדוגמנית מלייקה פירת' עשתה היסטוריה כדוגמנית השחורה הראשונה של פראדה מזה 19 שנה; מעצב העל קרל לאגרפלד הושווה לאפיפיור בסרט אופנה חדש ומנגד פתח חזית מול קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל; קניה ווסט הכריז מלחמה על הדי סלימן והרשימה עוד נמשכת.

עם זאת, הדרמה המטלטלת של השנה החולפת, שהשפעתה אף תורגש בוודאי שנים הבאות, שייכת ללא אחר ממרק ג'ייקובס. מעצב העל הודיע בתחילת אוקטובר על פרישתו מבית האופנה היוקרתי לואי ויטון לאחר 16 שנים בתפקיד המעצב הראשי, לטובת התמקדות במותג העצמאי שלו. ג'ייקובס, שנחשב לאחד המעצבים החשובים והמשפיעים בעולם, הגיע ללואי ויטון במטרה לפתוח אותו לרבדים שלמים של אופנה, ולא רק לתיקים כפי שהיה נהוג בבית האופנה עד אז.

במשך השנים ג'ייקובס הפך את תצוגות האופנה של לואי ויטון לשואו הכי טוב בתעשייה - קרוסלות ענק עם סוסים, רכבת בגודל טבעי, מעליות, מדרגות נעות ומסלול שמעוצב כמו לוח שחמט ענק. כל אלו, כמו גם שיתופי פעולה עם אמנים אקסצנטריים, הפכו את לואי ויטון לאחד מבתי האופנה החשובים והחדשניים בעולם, ואת ג'ייקובס לרוק סטאר.

אחרי המפלה הקשה ב-2011 הגיע הקאמבק ב-2013. הכל כבר נכתב אודות התקרית האנטישמית המפורסמת שחיסלה לג'ון גליאנו את הקריירה. אותה התפרצות מכוערת בבית הקפה גרמה כזכור להדחתו של גליאנו מתפקידו הבכיר בבית האופנה היוקרתי דיור.

ביוני נחשף לראשונה בראיון טלוויזיוני המעצב המושמץ, אשר הציג חזות מפוכחת, נקייה ומוצנעת בתוכנית האירוח של צ'ארלי רוז. אבל האיתות הרשמי של הקאמבק הגיע בסוף אוקטובר, כאשר מגזין ווג בריטניה הכריז על גליאנו כעורך אורח בגיליון דצמבר – אות פיוס ראשון מצד תעשיית האופנה הבינלאומית.

את שער הגיליון עיטרה אמנם החברה הטובה קייט מוס, אך התמונה שגנבה את הפוקוס נלקח מתוך הפקת מערכת מיוחדת בניצוחו של גליאנו, בו הוא מושא הצילום בעצמו לצד מוס. בהפקה של צלם האופנה המוערך טים ווקר, מגלם גליאנו פסנתרן בעל הבעה מעט מוטרפת, אשר מנגן על פסנתר מפורק, עליו נשענת מוס כמו בובה שבורה כאשר ברקע מתנוססים דפי תווים קרועים. הפריים הכאוטי מצמרר במיוחד לאור הדמיון הניכר בין גליאנו לאותו צורר נאצי מפורסם אשר הזכיר באותה תקרית מפורסמת.

אין ספק שזו הייתה השנה של קארה דלווין. הבחורה הכי נכונה באנגליה ובתעשיית האופנה העולמית כולה, בסך הכל בת 21 וכבר הוכתרה כיורשת הרשמית של קייט מוס.

קמפיינים נחשקים לבתי אופנה נוסח שאנל, פנדי, דונה קארן ומלברי, אינספור שערי מגזינים נחשבים ונוכחות קבועה על מסלולי התצוגות של בתי האופנה היוקרתיים בעולם, חיזקו את מעמדה של דלווין כסופרמודל בהתהוות. תוסיפו לזה פרובוקציות דוגמת החלפת נוזלים עם הבסטי ריטה אורה, שמועות על פרישה בגלל מחלת עור, ניצנים של קריירה מוזיקלית, קריצה אל עבר עולם המשחק ואפילו שערוריות קוקאין כמו של המנטורית הרוחנית קייט, וקיבלתם פצצה. אפשר לסכם כי חוץ מלהגיע לירח עד גיל 21, דלווין כבר הספיקה הכל.

המהפך שהנחיל המעצב הדי סלימן על בית האופנה סן לורן פריז - שהפך אותו ממותג מעודן לחביב על כוכבי רוק אנורקטיים - עדיין צורם למדי בקרב תעשיית האופנה. אבל לאחר מעט יותר משנה על כס המלכות של בית האופנה הוותיק, נראה כי סלימן אינו מתכוון לפרסס ולהתרחק מהילת הרוקנרול לטובת חזרה למקורות המסורתיים של איב סן לורן המנוח.

קמפיין המוזיקאים ששיחרר באפריל האחרון ממחיש מכל את ההתעקשות הבלתי מתפשרת שלו על אסתטיקת הרוק. המשפט "המדיום הוא המסר" כאילו נכתב על הקמפיין בכיכובם של מותגי מוזיקה נוסח קורטני לאב ומרילין מנסון (אשר, עם הפוזות המעושות, בסך הכל מדגמנים קלישאות חלולות).

חייבים להודות - אצל כל בית אופנה או מעצב אחר קמפיין כזה היה יכול להיתפס כבועט או חודר, אך במקרה של סלימן זה מריח כמו רוח נעורים מתריסה ורומסת רק לשם הרמיסה.

מאחורי הקולקציה המרשימה של השנה עומד בית האופנה ולנטינו. קולקציית סתיו-חורף 2013-14 של בית האופנה האיטלקי, שהוצגה בשבוע אופנת ההוט קוטור בפריז, הפגינה תפירה עילית מופתית ודמיון: חצאית ארוכה וצרה דמוית פסיפס מנוצות; שכמיית קטיפה שחורה שהענפים האדומים שמעטרים אותה מתמזגים אל תוך השמלה התואמת שמתחתיה; שמלת שריון דקיקה ושקופה המנוקדת ברקמת עלי זהב; וקולאז' קסום של אינספור מרקמים, הדפסים ורקמות בעבודת יד מרשימה. קולקציה שמחברת בין מסורת, הווה ועתיד.

תצוגת אופנה היא ממזמן כבר לא אסופת דוגמניות שמהדסות על המסלול במבט מתנשא. נראה כי משנה לשנה הרצון ליצור שואו חריג עולה על הרצון ליצור אופנה משובחת.

במובן הזה, התצוגה המנצחת של השנה שייכת לריק אוונס – המעצב האוונגרדי בעל הסגנון הקודר והאפלולי הרים one hell of a show בשבוע האופנה של פריז לקיץ 2014, שהתקיים באוקטובר האחרון.

הדוגמניות השדופות נותרו הפעם מאחורי הקלעים. את הקולקציה הציגו כ-40 רקדניות בשרניות ולוחמניות באמצעות סגנון מחול המכונה סטפינג. השואו של אוונס אולי הסית את הדיון מהקולקציה עצמה, אך הוא עורר דיון חשוב לא פחות בנוגע למסורת המסלול הגבעולית והמכאנית.

טרנדים – אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם. מה לא עברנו בשנה החולפת? מבלוקים של שחור ולבן, פסים, הדפסים גראפיים עזים וכתף שמוטה ועד זכרונות לימי הניינטיז העליזים, בדמותם של משבצות טרטן, ניטים, עור וכל מה שזועק גראנג'.

אלא שהווייב האותנטי והבועט של שנות התשעים רודד לכדי מילה רפטטיבית בודדת, נטולת כל קונטקסט אישי או מקורי. באופן אירוני למדי, שמו ורוחו של האב המייסד של הגראנג', קורט קוביין, הועלו שוב ושוב בהקשר של המגמה החזקה של החורף הנוכחי. סביר כי קוביין היה מתאבד שוב לנוכח הידיעה כי אותה בשורת סגנון שנשא עמו בשנות התשעים הפכה לשיעתוק חלול שאין מאחוריו אמירה אמיתית. הכי לא רוקנרול.

ציון מופת מגיע כמובן לקרי וושינגטון. השחקנית היפיפייה, שכבשה את הקהל על המסך הגדול ("ג'אנגו חסר מעצורים") ועל המסך הקטן ("סקנדל"), כבשה גם את השטיח האדום.

את גושפנקת הסטייל הרשמית קיבלה וושינגטון בת ה-36 באוגוסט האחרון, כאשר הוכתרה על ידי מגזין ואניטי פייר למתלבשת הטובה ביותר לשנת 2013. השחקנית הצליחה לגבור על אושיות אופנה מיומנות כמו הדוכסית קייט מידלטון, הפופ-סטאר ג'סטין טימברלייק והספייס גירל לשעבר/מעצבת בהווה ויקטוריה בקהאם.

בין ההופעות המרשימות של וושינגטון נרשמו שמלת הפרחים של מרקזה בטקס פרסי האמי, שמלת השיפון המנצנצת של מיו מיו בטקס פרסי גלובוס הזהב, השמלה הלבנה והנסיכותית של ג'יילס בבכורה של "ג'אנגו חסר מעצורים" בלונדון והשמלה א-סימטרית בשחור ולבן של נרסיסו רודריגז בבכורה של "פיפלס" בהוליווד.

עם זאת, מעל כל הלוקים המדוייקים שהציגה וושינגטון מרחפת הופעה אחת בלתי נשכחת– שמלה צהובה קסומה ובוהקת של ג'ייסון וו, על השטיח האדום של טקס ה-CDFA.

מיילי סיירוס, מאיפה נתחיל איתך? מהלשון הקופצנית, מבגדי הגוף השערורייתיים, מהפטמות הסוררות או בכלל מההופעה בטקס פרסי MTV שלא הייתה מביישת אף חשפנית מיומנת מאלנבי?

אם צריך להצביע על רגע ביזארי מהשנה החולפת אפשר פשוט לנקוף אצבע כלפי מיילי סיירוס כאסון טבע ביזארי מהלך בכל הקשור לסגנון. סיירוס אולי הצליחה לעשות רעש, אבל הוא עלה לה בשער יוקרתי במגזין ווג האמריקאי ובורסת ההימורים בכל הנוגע לסיכויי התאבדות של הכוכבת נוסקת מדי שעה.

הדעות חלוקות לגבי המודעות עצמית של סיירוס; כלומר, האם היא קורבן של התבגרות מואצת מבעד לעדשת הפפראצי, פרובוקטורית בשנקל או שמא לאורך כל הדרך היא פשוט משחקת את המשחק? גם בלי תשובה חותכת וחד משמעית, אי אפשר שלא לקבוע שמדובר במפגן מרשים של טעם רע.

הן מגירות אהבה פומבית אחת על השנייה בכל הזדמנות אפשרית, הן עושות כמעט הכל יחד, וכעת הן גם נראות זהות לחלוטין – ליידי גאגא ודונטלה ורסצ'ה.

זוהי מערכת יחסים משוכללת. בשנה האחרונה הקדישה גאגא לחברתה הקרובה שיר שלם בשם "דונטלה", מתוך אלבומה החדש "ארטפופ". ורסצ'ה הגיבה בהתרגשות על המחווה בפני כלי התקשורת הזרים ובמרץ האחרון אף השתפכה על גאגא נמרצות בראיון למגזין האופנה האיטלקי AMICA.

שיא השיאים נרשם בקמפיין המבעית קמעה של ורסצ'ה לאביב-קיץ 2014. הדמיון בין הפרזנטורית החדשה גאגא לוורסצ'ה בצעירותה מבהיל כל כך, עד כי הליידי כונתה על ידי הדיילי מייל "הדופלנגר של דונטלה".